מהר"ם פדואה קסו

עיקר שאלתך. ומעלת' לא ביאר אם מת הבן קודם שתקע כפו או אח"כ ואם מת מקודם פשיטא דאין כאן שבועה דנקרא נשבע לבטל המצוה דחייב בפריה ורביה ולא קיימא ובכל יום ויום הו עובר בעשה אכן אם אפשר לו להשיא הבת תיכף ויוכל לקיים שניהם לא יקרא נשבע לבטל המצוה ואם מת הבן אחר כך אז ודאי חלה השבועה דבשעת השבועה היה יוצא ידי מצות פריה ורביה ואף כי אסור לעמוד בלא אשה דהלכת' כרבי יהושע בפרק הבא על יבמתו דאמר נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו כו' הלא כתב שם הרי"ף דמדרבנן הוא וא"כ חלה השבועה דלא נקרא לבטל המצוה לדחות השבועה בעבור מצוה דרבנן אמנם יהיה מה שיהיה הן אם מת הבן קודם ואתם מסופקים אם ראוי שישיא הבת תיכף אף ללא נכון לה כדי למהר לקיים מצות פריה ורביה או מת הבן אחר כך ראוי שילך האיש לפני חכם ויתי' לו שבועה משום מצוה בחרטה שיאמר אלו היה יודע שיצטרך לבטל מפריה ורביה לא נשבע כי כן פסק ר"י דלא נהגו בתקיעת כף להחמיר יותר מבשבועה והורה להתיר ע"פ חכם כדאיתא במרדכי בשבועות ואי משום דנשבע לחבירו אין מתירין אלא בפניו הלא גם באותו פרק כתב ר"י דדוקא באדם שעשה בו טובה כמו במשה שנתן לו יתרו בתו על ידי השבועה או צדקיהו שהוציאו נבוכדנצר ממאסר על ידי כך אבל אדם אחר לא אפילו לכתחלה. ומה דאיתא בירושלמי דצריך להודיעו מפני החשד כאן בנדון שמת' האשה אינו שייך וגם בודאי אנו אומדים דעת האשה שלא היתה דעתה לבטלו ממצוה וגם כן אומ' הדעת שכתב מ"כ לא שיחד הנדוניי' א"כ לא יתעצל מלהשיא הבת ולזה נראה לי פשוט להתיר על ידי חכם בחרטה ושלום מני מאיר בכמ"ר יצחק קצנאילנבוג"ן: מו עמוד הימני פטיש החזק הגאון כמהר"ר מאיר יצ"ו שלום רב הנה נפלה מריב' וקטטה בין אנשי שם ואנחנו שמענו דברי טענותם טעמי' מטעמים שונים וכמעט אנחנו המבוררים הסכמנו כלנו לדעת אחת אך למען ימטי לכל אחד מאתנו שיבא מכשורא אמרנו להציע טענות האנשים על ספר ולשולחם למכ"ת למען יצא הדין לאור משפט ושנוכל לתלות אותנו באשלי רברבי כמוך אדונינו היום. ואתחיל ואומר אברהם הוציא כתב יד מיעקב שמת על בנו יצחק באמרו שאביו יעקב היה חייב לתרח אביו סך מה כמבואר בכ"י ההוא ובכ"י ההוא יש בו נאמנות וז"ל וכל זמן שכ"י זה יוצא קיים מתחת יד תרח הנ"ל לא אוכל לא אני ולא יורשי אחרי לומר פרוע הוא לא כולו ולא מקצתו עכ"ל הכ"י. והכ"י ההוא נתקיים על ידי עד אחד היותו כתב יד יעקב וגם יצחק בנו מודה היות כתב אביו יעקב וכתב ידו יוצא ג"כ ממקום אחר ושואל אברהם מיצחק שיפרע לו הסך שנתחייב יעקב אביו בתרח מורישו ויצחק הנ"ל הוציא שטר פטור נעשה על ידי נוטאריי"ה היות תרח מפוייס מיעקב ובפרט מכ"י אחד מסך זה והנוטארי"ה כתב שהיה במעמד ב' ערלי' ושני יהודים אב ובנו ואותם שני יהודים הם פסולים לעדות לתרח ואחד מהם פסול גם כן לאברהם ואמר יצחק שהשטר פטור הוא טוב כי בדיניהם הקרובי' למלוה המעידים לגרוע זכות המלוה הם נאמני' וגם בדיניהם האב ובנו עולין בשביל שנים ואברהם טוען כי שטרות הנעשים בעש"ג היינו שטרי מחילות והודאות אינם כלום. שנית כי לא עדיף שטרות הנעשים בעש"ג מבסופרי ישראל שאין דינן של מלכים אלא להכשיר שטרות שלהם ולעשות סופר שלהם נאמן כמא' עדים כשרי' אבל לא לעשותו טוב משטרו' שלנו ובשטרו' שלנו אם נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטיל' והשיב יצחק כי מה שכתב הסופר היהודים לא שיחדם לעדי' רק לאפושי גברי ולומר שגם הם היו