מהר"ם פדואה קס

מה אני בחנם אף אתם בחנם אם כן ודאי שאין הפרש בין ליטול מן התלמי' בין ליטול מן הצבור דצריכין אנחנו ללמד כמשה רבינו ע"ה דלא נטל שכר כלל. אכן מצאתי הג"ה במרדכי ארוך שיש לי ואינו בדפוס ויש בו חדושים הרבה וז"ל והתירו ליטול שכר שימור רגל קטנים וה"ה לכל אדם שיש טורח כדאיתא בהאי פרקין מלמדי הלכות קמיצה לכהנים נוטלין שכרם מתרומת הלשכ' אבל לא למבינין באמירה אחת וכן הוא בסמ"ק זה הלשון ממש והסיים בה עוד ז"ל ואף על פי כן מצוה לומר כמה פעמים כו' עד ולפום צערא אגרא ע"כ. מעת' מעלתך יוכל ליישב כוונת הרב בדוחק שלא הבינו התלמידים ההלכה באמירה אחת ובזה יוכל לתלות שירצה שכר מהן מכל מקום הם יכולין להתנצל מאחר שמסיים הסמ"ק שאעפ"כ מצוה לומר כמה פעמים אולי כוונתו היתה לעשות המצו' והם חשבו שכוונ' הרב היה ככה ולכך לא הקציבו לו שכר ויהי מה על מה שהי' להם למורה באיסור והיתר וגיטין וקדושין לא מצא ידיו ורגליו לדרוש מהם שכר עליהם לשעבר ואם בדורות הללו ימצא מעלתך שהרבנים יקבלו פרס מהקהילות הוא על דרך תירוץ ר"י ובאלה אספיק ומפני הכבוד והירא' והאהבה השבתי למעלתך עד הנה ולא כמורה ופוסק כלל כי הכרעת דעתי לא גליתי רק גליתי טפח ומעלתך יכסהו או יגלה טפחיים כי לא יבצר מאתך מזמה ותושיה נגל' לך ומרחוק על משמרתי אעמוד לברך את מעלתך וכסא מר יגדל כה מעתיר אהובך נרצע לאהבתך מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן. ל"ד למספר בני ישראל שנת יפר"ח: עוד ראיתי לצרף אל דברי של מעלה הא דמצאתי בכתבי מהרר"א שחבר גם כן תרומת הדשן שכתב בכתביו סימן קכ"ח וז"ל ואי משום דיש פקוח פרנסה בדב' מחמת הפרס שתפול לכיס המנהיגי' מגיטין וחליצה והשבעת נשים ושכר ברכת ארוסין ונשואין וכה"ג כמה טצדקי על קבול פרס זה אנו בושי' ובטורח למצא היתר לרובן והאיך נחזיק אותו כולי האי להחשיבו פרנסה ומחיה לבלתי ישיג אחר בהם עכ"ל. וככה נאמר גם בנדון דידן איך נחזיק בו כולי האי לסמוך על ההית' אשר נמצא בדוח' גדול לתבוע אף מה שעשה לשעב' ולא הוקצב לו שכר עליו ואולי יאמר לתבוע רק כדי בטולו אף כי אין נראה ככה מלשון מעלתך שכתבת שישומו עבודתו מכל מקום זר הוא שיוכל לתבוע שכר בטילו אשר נתבטל מעצמו כי מי דחקו לבטל דמתחלה היה לו להתנות כי הא דרב הונא כי הוה אתא דינא לקמיה אמר להו הבו לי גברא דדלו בחריקאי ואדון לכו דינ'. וגם אין בטול דמוכ' אל הרב הנ"ל כי לא היתה לו מלאכה ידועה כבר במקום ההוא ודי באלה כי בלי ספק תביעתו אינה משום בטול מלאכה כאשר נראה מתוך לשון תביעתו: על השגת גבול חניות. מא חדשים מקרוב באו להרוס ולהשיג גבולי בעלי חניות אשר כבר החזיקו במקומם בהלואה מכח הרמנא דמלכא ואלה המשיגי גבול קצתם עושין בהסתר ובמחשך מעשיהם וקצתם בגלוי לקנות להם מן המלוכה שאף הם ילוו ברבית ולא ישיתו אל לבביהם חרם הישוב שנהגו תמיד כל יושבי איטלייא וגם אין אנו הולכין בשיטת ר"ת דפירש מה שאמרו בפרק לא יחפור ואי שייך בכרג' דמת' ש"ד ואם מכאן והלאה רוצה להיות שייך בכרג' דמתא כו'