מהר"ם פדואה קמז

כרשב"ג ולא ירדו לפרש אם רבן שמעון בן גמליאל סובר בכל ענין או לא אולי סמכו על הדיוק מלשון הסיפא לדקדק מכלל דרישא לא מיירי באבי יתומים כמו שאמרתי לעיל ואף כי הרא"ש סובר בהדי' דפלוגתייהו אינה תולה בפלוגתא דאבא שאול מכל מקום יוכל לסבור דרשב"ג שאמר אינו צריך דוקא במנוי בית דין דבמקו' ב"ד הוא אבל במנוי האב לא. כלל העולה אין לנו לסמוך על ההעדר כל עוד שלא נמצא לפחות אחד מן האחרונים שאמר בדבר הזה. כי שערי התרוצים לא ננעלו ולא נדחו דברי העיטור המבוארים. ואשר כ' מעל' דברי רבי' ירוחם שכ' דברי רש"י וז"ל ואין צריך לחשב עמהן באחרונה שאין צריך לישבע ולזה רצה מעלתך שספרו היה בענין אחר מספרים שלנו והיה כתוב לפניו בדברי רש"י לפרש על דברי רשב"ג שאמר אינו צריך לחשב מפני שאינו צריך לישבע אין נראה לי להוסיף מפני וגם אינו הכרח שהיה לפניו פירוש אחד רק מה שהוא בפירוש שלנו על הרישא בדברי רבי ממילא ר"ל רש"י ההפך בדברי רבן שמעון בן גמליאל ורבינו ירוחם שהוא פוסק הדין לבד ומזכיר דברי רשב"ג לבד צריך להזכיר דעת רש"י על רשב"ג והוא האמת לדעתי וככה נראה לי פשוטו של רש"י לפי דברי ר' ירוחם יחשב עמהן וישבע שלא נשאר בידו כלו' ע"כ לשון רש"י ר"ל שדברי רבי שאמר יחשב הן הן דברי רבנן ואבא שאול בעצמו דכל היכא דאמרי' ישבע פירושו יחשב וכל היכא דאמר לא ישבע ר"ל לא יחשב ודברי מחלוק' רבי ורשב"ג היא היא פלוגתא של אבא שאול ורבנן כאלו אמרו בפירוש ישבע ואל ישבע. ולפי זה יהיה בהכרח פירוש רש"י דבמנוי בית דין לבד פליגי ורשב"ג כרבנן דאי אפשר שיסבור שלעולם לא ישבע שיהיה שלא כמאן וכך הוא הפירוש לפירוש של רש"י יחשב עמהן לא תאמר שפירוש יחשב שימסו' להן הסך הנשאר שהוא דרך משל אלף דוקאט ויאמר להן זה הוא חשבונך אשר צרפתי ביני לבין עצמי ולא עוד אלא ישבע לו שזה הוא הנשאר להן ואז יקרא חשבון גם להן שיסמכו עליו. ועל דברי רשב"ג שהזכיר רבינו ירוחם דעת רש"י הוא גם כן באופן זה וז"ל ופירש רש"י ואין צריך לחשב עמהן באחרונה שאין צריך לישבע ר"ל רש"י מפרש שהכוונה של ואין צריך לחשב היא שאין צריך לישבע וראייה לדברי שזהו דעת רבינו ירוחם בפירוש רש"י דכתב שם וז"ל ויש שתמהו עליו ופירשו בחשבון דלא איירי בשבועה אלא שאין צריך לעשות חשבון באחרונה כמה הוצי' או מה עשה כך וכך יש בהן ע"כ ואם היה כדברי מעל' שרש"י אינו בא כ"א להוסיף ולבא' שצריך שניה' שהיכא שהצריכוהו שבועה הצריכוהו חשבון והיכא שהצריכוהו חשבון הצריכוהו שבועה מי הזקיק לרבינו ירוחם עכשיו כאשר בא לסתור דעת רש"י לפרש איך יעש' חשבון הלא אין הפרש בין רש"י והאחרים בפירוש כוונת החשבון איך יעשנו אלא ודאי המכוון הוא שרש"י פירש חשבון שר"ל שבועה ואחרים פרשוהו כמו שפירש רבינו ירוחם ודוק בדברי רבי' ירוחם ותמצא כן. וגם פירוש רש"י הוא יותר מתוקן כי הסדר של רש"י לפרש ולא לפסוק אם לא כאשר יבאר בהדיא דבריו לפסק ובכאן מי הזקיקו לפרש שרבי סובר חשבון וגם שבועה ורבי לא איירי בשבוע' אלא שרש"י פירש כדרכו שחשבון ר"ל שבועה זהו דעתו של רבינו ירוחם. אמנם דעת הרא"ש אינו כן לכאורה דמלשונו משמע שרש"י סוב' שהמחלוקת של רבי ורשב"ג בחשבון ובשבועה והוא סובר דבחשבון לחוד פליגי ודי באלה שלעת הזאת אין אנו צריכין למעשה והם דברי תורה לבד. אמנם במה שכ' מעלתך שצריך לחשב בראשונ' יפה כוונת ואין בו ספק דהא בעל העיטור בעל המאמ' הזה אמר ונתן טעם לדבר לומר אף על גב דאין נשבעין ה"מ בטענת שמא אבל בטענת ברי משביעי'