מהר"ם פדואה קמה

רשע כל ימיו היא מקודשת מספק שמא הרהר גם לשם טעמא רבה איכא מאחר שהוא אומר ככה ורצה בקידושין מסתמא רוצה לקיים תנאו ומביא רק ראיה שההרהור לבד יספיק שיחשב צדיק כי מסתמא יעשה מאז תשובה שלימה והרהר בלבו לעשות תשובה שלימה אבל שיהיה דבר כללי על כל בעל עבירה בלי טעם וסברא אי אפשר כי אם יהיה כללי לשוא טרחו הגאונים לחלק לענין קידושין בין פסול בעבירה דרבנן לפסול בעבירה דאורייתא לאמר שבפסולי דרבנן צריכה גט מספק אבל בעבירה דאורייתא לא. ואפילו בעבירה דרבנן יש שחולקי' ואומרים שאינה צריכה גט ובהג"ה במרדכי פרק האומר בקידושין נרמזו דברי גאונים אלו בקצת ואיך ימצא הדבר הזה אם נאמר תמיד שמא הרהר אלא ודאי לאו כללא הוא היכא דיש טעמא והוכחה מה אומרים ככה א"כ בנ"ד שהעד הזה היה רשע כל ימיו ולא נראו בו סימני טהרה ואדרבה סופו שחזר לסורו הוכיח שעונו היה טמון בקרבו ודאי אין לחוש שהרהר בתשובה ונדון אותו אחר רוב מעשיו וכדי להראות שהמעשה של רש"י הנ"ל ככה הוא כאשר פרשתי אעתיק הלשון כאשר הוא לפני בחדושי מרדכי מבואר יותר מאשר הביאו מהררי"ק מספר צורך רק שלא נזכר בפירוש לשון זה שמא הרהר אכן מוכח מלשונו שר"ל ככה וז"ל בפרק שני דיבמות כתב רש"י בתשובה על העלמה שנתקדשה לאיש ושניהם היו אנוסים לעבור על תורת משה ע"י נכרים וגם העדים כמותם רואה אני שצריכה גט שאף ישראל מומר לרצונו שקדש קידושיו קידושין אע"פ שחטא ישראל הוא וכ"ש אלו שאנוסין הם ולבן לשמים וכן הוכיח סופן על תחלתן שחזרו כשמצאו הצלה ואפילו ראו את העדים שהנהיגו הפקר בעצמן בעודן בין הנכרים ליחשד בעבירת זנות אין עדותן בטילה בכך דקיי"ל החשוד על העריות כשר לעדות אשה בקידושין דאמר רב נחמן החשוד על העריות כשר לעדות ומודה רב נחמן בעדות אשה שהוא פסול והני מילי לאפוקי אבל לעיולי מהימן עכ"ל הרי שמבואר בהדיא שר"ל שבעודן היו נכרים נאמר שהיה לבן לשמים לאשר אנוסים היו והוכיח סופן על תחלתן אבל מי שהוא מומר לרצונו או אפי' שעשה איזה עבירה אחת לרצונו לא נאמר שמא הרהר להכשיר עדותו וכן מוכח מסוף התשובה שאמר ואפי' ראו את העדים שהנהיגו הפקר בעצמן בעודן בין הנכרים בעבירת זנות אין עדותן בטילה בכך דקיי"ל החשוד על העריות כשר לעדות כו' משמע אם הנהיגו עצמן בהפקר לעבירה אחרת לא היה מצריך גט בעבור פסלו' העדים בעבירה ולא נאמר שמא הרהרו מאחר שלרצונם עשו ולא היו אנוסים לזה וק"ל. בכן הנני להסכים להתיר אשה זו בלא גט. אם יסכימו עמי שנים מן המורים שדרכם להורות נאם מבי"ק: על אפטרופוס שמנהו אבי יתומים אימתי מחשבין עמו לח אהובי האלוף ה"ה כהר"ר יעקב דיינא יצ"ו שלום רב למעלתך ולאוהבי תורתך ראיתי אמריך אמרי נועם להשיג על אגרות אלופי בולונייא בשתים שכתבו האלופים על האפטרופוס שמנהו אבי היתומים שצריך לחשב עמהם באחרונה מאחר דאינו נשבע דהלכתא כאבא שאול ובראשונה בהכנסו לאפטרופסות אין צריך לחשב ולעשות אוונטריי' דדוקא במנהו ב"ד מחשב עמו הואיל דאינו מחשב באחרונה ומעלת' אמר ההפך שמנהו אבי יתומים אינו צריך לחשב עמהן באחרונה אע"פ דאינו נשבע ובראשונה מחשבין עמו ודעתי הנקלה היא להכריע ולא אומר בטח שהלכה כדברי המכריע. נראה בעיני שמעלתך יפה אמר שמחשבין עמו בראשונה