מהר"ם פדואה קמד

שהעידו על פסלות העד ליכא שני עדים על מעשה ועבירה אחת רק על כל עבירה יש עד אחד צא תאמר לו שמ"מ מצטרפי' כדאיתא בפרק ז"ב חד אמר קמא דידי אוזיף ברבית וחד אמר לדידי אוזיף ברבית וכו' וכן בפרק הנ"ל חד אמר קמא דידי גנב חושלא וחד אמר לדידי גנב קתא וכו', וכדי לסקל מסילה זו מכל מכשול אסיר ספק אשר אולי יפול בלב איש לומר דילמא דוקא היכא דשניהם מעידין על עבירה אחת כהנהו תרי עובדי דאע"פ שכל אחד מעיד על מעשה מיוחד מ"מ שניהם מעידים היותו גנב אבל בשתי עבירות לא להכי אעתיק לשון רבינו ירוחם אשר כתב בנתיב ב' בחלק ד' וז"ל ראובן שהעידו עליו עד אחד אמר בפני גנב דבר פלוני ועד אחד אמר לי גנב דבר אחד ראובן פסול על פיהם זה הדין פשוט בגמרא דסנהדרין פרק שני ובספר הרא"ש פרק שני וכו' וכן הדין אם אחד מעיד על עבירה אחת והעד השני על עבירה אחרת וכן מוכח שם עכ"ל הרי לך מבואר דבראשונה מזכיר שתי גניבות שכל אחד מעיד על גניבה שלא העיד חבירו ואחר כך מוסיף שתי עבירות. אמנם אשר מסיים ואומר וכן מוכח שם איני יודע למה מכוון ולא מצאתי הוכחה מבוארת ויכול להיות כי קשה לו מ"ש דגבי הני תרי עובדי מצטרפין לד"ה דלא מזכיר שם התלמוד דסבר כפלוני משמע דדברי הכל הוא וגבי ממון בפרק ההוא גבי אחד מעיד על מנה של אחד בשבת ואחד על מנה של שני בשבת יש בו מחלוקת דרב סובר דוקא הודאה אחר הלואה או הודאה אחר הודאה דיכול להיות הכל מנה אחת אבל הלואה אחר הלואה או הלואה אחר הודאה דהיו ודאי תרי עובדי לא מצטרפי ונהרדעי פליגי וסברי דמצטרפי והלכה כוותייהו והיינו טעמא דהתם פליג רב בעבור שאפשר לומר דשני העדים לא באו לחיוב' גברא ולא כוונו לזה רק כל אחד מעיד ההלואה שראה ויכול להיות שלוה ופרע והם הגידו לבד שראו ההלוואות א"כ העדות מיוחסות על ההלוואות והם שתי הלוואות לכך סבר שאין מצטרפין אבל בהני עובדי ודאי ששניהם באו לפסול גברא דאל"כ היה אסור להם לספר חטאו ולהלבין פניו וגם המעשים מוכחים שבאו לפסול אות' א"כ לדבר אחד נתכוונו על כן מצטרפין לדברי הכל ולכן אין הפרש בין עבירה אחת לשתי עבירות כי תמיד כוונת שניהם לפסול גברא ואף כי דחוק הוא לומר שזאת היתה כוונת רבינו ירוחם לומר שמוכח שם כי אינו מבואר לא מצאתי דבר אחר לתלות בו צד הוכחה ויהי מה הרב אמר הדין בהדיא ועוד בנ"ד שהעד האחד שהעיד איך המיר דתו ולא שב הוא כולל כל העבירות כי כפר בכל התורה א"כ שאר העדים שהעידו בעבירה פרטית מצטרפין עמו כי בכלל מאתים מנה. ואל ישיבני אדם מהא דמביא רבינו קלון בסי' פ"ה המעשה שבא לפני רש"י באנוס שקדש עלמה אחת וכו' שאמר שם וז"ל ועוד שמא הרהרו תשובה בלבם והוו להו צדיקי וכו' כי ודאי לאו כללא הוא לומר ככה על כל פסולי עבירה ובראשונה אפרש הענין ההוא שמביא כי סתום הוא בראשונה אמר וז"ל שקדש עלמה בפני אנוסים חביריו וחזרו בתשובה ואיך יפול על זה לומר אחר כך ועוד שמא הרהרו תשובה בלבם הלא כבר אמר בהחלט שחזרו בתשובה אלא ר"ל האנוס קדש העלמה בפני האנוסים בעודם בגיותם טרם חזרו ואחר כך חזרו לדת יהודים ושאלו על דינם ואמר מקודשת מטעם אף על פי שחטא ישראל הוא כו' ועוד שמא אז בגיותם הרהרו תשובה בלבם והיינו מטעם שאנו אומרים מאחר שאנוסים היו וסופו שחזרו לדתינו מוכיח שגם בראשונה הרהרו תשובה והיה בלבם תמיד לשוב כאשר יוכלו וגם ראיה שמביא מן המקדש האשה ואומר ע"מ שאני צדיק גמור אפילו היה