מהר"ם פדואה קלח

דלית לדומה קמן דנישייליה והנה אם כוונת' של התוס' על פרוצה ביותר לדברי רבי יוחנן ורב תחליפא שהולכין אחר הרוב וכשהיא פרוצה ביותר בטל הרוב וחוששין לבניה ועל זה אמרו התוס' דוקא דליתא קמן כו' הרי לפנינו דהיא נאמנת ואם כוונתם על שמואל שאמר אל ישא בת דומה ומיירי בשאינה פרוצה ביותר מדפליג עליה רבי יוחנן אפילו הכי אין נראה שיש חילוק בין פרוצה ביותר אליבא דרבי יוחנן לשאינה פרוצה אליבא דשמואל דכמות שסבר שמואל באינה פרוצה אל ישא בת דומה ואין הולכין אחר הרוב ואפילו הכי אם אמרה היא לכשר כו' נאמנת ככה ה"ה בפרוצה אליבא דרבי יוחנן ורב תחליפא שבטל טעם הרוב וחוששין לבניה אם אמרה היא לכשר כו' נאמנת דמה שאמרו שם התוס' דנאמנת אף אם כוונת' על שמואל כנ"ל אין הטעם משום הרוב דהא מביאין ראיה ממה שאמר הלכה כר"ג ואפילו ברוב פסולים אצלה. אם כן מה לי אינ' פרוצה אליבא דשמואל או פרוצה אליבא דרבי יוחנן הלא בשניהן אין משגיחין ברוב ואפילו הכי נאמנת אף כי הרוב אינו מסייעתה ואפילו הוא כנגדה ודי בזה למבין. מעתה העולה מכל דברי שכתבתי לעיל לפי העדיות ששלחו לי שתי הכתות ולפי מה שהוסיפו לומר הרבנים מפי המגידים בתוך הפסקים שלהם רבי שם טוב הנ"ל הוא בחזקת כשרות ואשר יקרא אותו ממזר דינו מפורש שסופג את הארבעים וכל אדם יחוש לעצמו ושלום על דייני ישראל נאם הטרוד מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן : לד אהובי האלוף כמהר"ר יוסף ארלי יצ"ו שלום אף כי טרוד אני היום בעסק הלולא דבתי להכין כל דבר לא מנעתי עצמי מלהשיב למ"כ בדבר הוראה שהגיע למ"כ לפי שעה. ולפי דברי מ"כ מעשה שהיה כך היה שאשתו של ראובן ספרה לבעלה איך זנתה עם שמעון לפני כמה שנים והיא היתה בעיניו בחזקת צנועה וכשירה והיה מסופק אם יאמין לה ולקח עצה מיראי ה' ויעצוהו לגרשה וכן עשה ולא אמר לה משום שם רע אני מגרשך כלישנא בתרא דרב נחמן וגם לא אמרו לו הוי יודע שהמוציא אשתו משום ש"ר לא יחזירנה כלישנא קמא והמגרש אמר שמתחילה כשגרשה היה בדעתו להחזירה באשר אמו אמרה לו על שם מורה שהדין הוא כך שיכול אחר כך להחזירה וכן עשה והחזירה והיא חביבה עליו והיא עליו בחזקת כשרות כי אמר שאין להאמינה כי שמא עיניה נתנה באחר זהו תוכן השאלה. והספק אשר דבר בו מ"כ היה הכל שהבעל חושב שאמרה ככה שהיה מאוס עליה משום שהוא בקוע ושבור והוא עני ואומנתו בצחוק והיינו על דרך עיניה נתנה באח' ואם לא היה כאן חשש ספק אחר ודאי שדין זה פשוט להיתירא מכל צד שאם באנו לאוסרה מטעם הא דתנן המוציא אשתו משום ש"ר לא יחזירנה הא פסקו הפסקנין כלישנא קמא דרב נחמן וא"כ דוקא אם אמרו לו הוי יודע וכו' וכאן לא נאמר לו דבר וא"כ אפילו לכתחלה היה מותר להחזירה וכל שכן שכבר החזירה והמסקנא בפ' ב' דיבמות שאם כנס לא יוציא ואם באנו לאסור משום הודאות פיה הלא הלכה כמשנה אחרונה בסוף נדרים דאינה נאמנת דשמא עיניה נתנה באחר אמנם העיקר חסר מן הספר של אגרתך אשר שלחת לי שלא כתבת מה אמרה היא בין גרושין ללקוחין שניים אם עמדה בהודאתה טרם נעשה ליקוחין שניים או חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה הראשונים וזה היה ראוי לחקור עליו כי אם עמדה בהודאתה בשעה שהיתה פנויה טרם שבה לביתו בזה אין דעתי מסכמת להתירה לו כלל כי זיל בתר טעמא של משנה אחרונה דשמא עיניה נתנה באחר וזו טרם שחזר לקחת' אם היא עדיין בהודאתה בטל טעם זה כ"א עיניה