מהר"ם פדואה קלה

הדבר על אחד היה נקרא רבי עמנואל ז"ל שיחקור העדים ויפסוק והוא אז פסק איך שם טוב הנ"ל הוא ממזר ונתן טעם לדבריו בעבור שמיום נשואיה לבעלה עד יום לידתה שילדה הבן הזה לא היה משך זמן שיהיה בן קיימא ואלו היה הולד מן בעלה לא היה אפשר לו להשאר בחיים לא הוא ולא אמו ולפי שהאשה מירא היתה משרתת בבית רבי משה עובדיה בעודה ארוסה וראו דבר מכוער שהיתה נופלת במטה עם אדוניה ומאותה השעה מצאו החשבון מכוון שהיו תשעה חדשים עד יום לידתה של הבן הזה לכן שפטו שמשה עובדיה הולידו זהו תוכן הדרוש אשר עליו דנו מן העדיות המקוימים אך שמן הכת המתירין הובא לידי עדות של רבי אברהם סלניק שהוסיף להעיד שהארוס נתיחד עם ארוסתו טרם יצא לדרכו אמנם כל אחד מהאלופים האוסר והמתיר ספר בתוך פסקו מן העדיות ששמעו הם אך לא שלחו אותם בדרך גביית העדות האוסר אמר ששמע מאנשים כשרים שלא היה יותר מן ד' חדשים מן הנשואין עד הלידה והמתיר העיד מפי עדים שהיה ח' חדשים פחות ח' ימים. והנה הרב הרוצה לפוסלו שם ארבע ראשים לחובה. האחד שחשב האשה לפרוצה ביותר שאמרו עליה בסוטה פרק ארוסה שחוששין אף לבניה ואשה זאת היתה בעיניו כפרוצה ביותר לאשר גם כשהיתה פנויה היתה מזנה עם משה עובדיה זה והוליד ממנה בת ואחר שנתארסה השיבה לביתו לשרת אותו אחר ששלח הארוס לדרכו בשליחותו שנתעכב שני חדשים טרם ששב והארוסה הזאת שהיתה רגילה בזנות עמו היתה משרתת אותו בזמן הזה וראו הדבר המכוער הנ"ל נפילתה עמו במטה באמת מעשים מכוערים היו. השנית פלוגתא דרב ושמואל פ' האלמנה לישנא קמא הבא על ארוסתו בבית חמיו ולישנא בתרא ארוסה שנתעברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי ואשה זו היתה דיימא מעלמא היינו מן הנואף הנ"ל ואף אם היתה דיימא נמי מן הארוס אפילו הוא ספק ממזר לפחות לשמואל דהלכה כוותיה הג' לאשר נראה הדבר המכוער הנ"ל שהוא יותר כיעור מכל הני כיעורים דפרק כיצד בשמעתא דנטען רוכל יוצא ואשה חוגר' בסינר או רוק למעלה מן הכילה או מנעלים הפוכות תחת המטה דבכולהו אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא הרביעי אשר אמרו בהרבה מקומות תלמיד חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר וכאן רבי עמנואל מאנקא אסרהו ועתה כאשר אבאר שמן כל הנ"ל אין ראי' לנדון דידן לפוסלו ישאר שם טוב הנ"ל בטובו על חזקת כשרותו והנה הרב המתיר כתב שרבי שלחיה העד האחד שהעיד על פסלותו מכח פסק של רבי עמנואל הוא גם אמר שנולד בחדש השמיני לנשואיה וכן העידה לפניו אשה זקנה אחת בכח נח"ש ששמעה מפי רבי עמנואל הנ"ל שאחר הנישואין עד לידת' לא הוה רק ח' חדשים פחות ח' ימים שאין באפשרות לעובר של זה הזמן שיהיה בחיים ולסבה זו פסק שהוא ממזר וכן נשמע מפי אחרים לדברי הרב המתיר מעתה אומר שלפי דברי העדים ההם נכשלו גם נפלו כל הד' ראיות שהביא האוסר ואבאר אחת אחת. הראשונ' הא דפרק ארוסה שאם היא פרוצה ביותר וכו' אין בית מיחוש הואיל דמיום הנישואין היה ראוי להיות הולד הזה בן קיימא כדלקמן ואחר הנישואין לא נשמע עליה רנון רק קודם הנישואין אם כן בטל טעם פרוצ' ביותר דהטעם הוא מאחר שהיא פרוצ' ביותר בטל הרוב של בעילת הבעל וכאן אנו תולין הולד שנתעברה ממנו אחר הנישואין שהיא רגילה ומצויה אצל בעלה בהיתר שהוא הרוב ולא נתפרצה אז ולא תולין אותו בעובר של אירוסין שהו' באיסור ודומה לספק ספיק' להכשר הולד הספק האחד שמא בנישואין נתעברה ואז לא נשמע