מהר"ם פדואה קלג

ואעלה במסיל' אשר בו דרך מעלתך שלא לקרא דרור לנער' להוציא' חפשי בלי גט כי לא נפל דבר ארצ' מכל אשר כתב מעלתך ובדבר אחד קטע מעלתך רגל המתנגדין דבריך ברו' מילולו והוא אחר העלו התו' פ' ז"ב וז"ל ועי"ל דכי אמרי' נמצא א' מהם קרוב או פסול ה"מ כי מסייעי אהדדי אבל הכא דמכחשי אהדדי לא עכ"ל א"כ מתתיה אשר הוא פסול מצד קורב' לא יפסול העדי' האחרים הכשרי' מאחר שמכחישין ולית דין צריך בשש וגם הכחשתו לא יצלח מאומה לפגום העדות לקרותו עדות מוכחשת מאחר דקרוב הוא ועוד דודאי עד אחד אין מכחיש שנים כשהוא סותר אותם בעיקר הדבר דאין דבריו של אחד במקום השנים דדוקא בחקירה ודרישה ששלשתן הן עדות אחת בעיקר הדבר רק בבדיקות וחקירות אינם מכווני' אז פוסל אחד את שנים דעדות אחת הוא וצריך שיהו מכווני' כדמשמע פרק היו בודקין וכן ראה מהרמב"ם פרק שני דעדות ואין הדבר צריך פני' ולא פני פנים אמנם תווהא קא חזינן בהעדאת העדים הכשרים ובה אתן דברתי בהכרח וז"ל בהצעת העדות אשר לפני ועוד שאלו העד הג' שמו אבשלום ציצליין קוסטינ' והעיד כי ביום הנ"ל במקום הנ"ל בזמן הנ"ל ראה את אליה שקרא את הנערה דרך חלון ביתה וקדשה בטבעת ואמר לה זה אני נותן לך לאשתי וראה הנערה שקבלה הטבעת ועוד שאלוהו אם העדים הג' היו ביחד ואם היא ראתה אותם ואמר שחושב שאת יצחק ומתתיה ראתה אך אותו חושב שלא ראתה כי היה נחבא ממנה ובעת נתינת הטבעת נמשך ממקומו ויצא וראה עכ"ל העד אבשלום. אם כן נראה מתוך לשונו שהנערה לא ראתה אותו אף בסוף המעשה בשעת קבלת הקידושין שנמשך הוא ממקומו היה רואה ואינו נראה דאל"כ מה בא להעיד העד באלה דמה לי אם לא ראתה אותו קודם קידושין אם ראתה אותו בשעת קבלת קידושין וכתב הרשב"א בפרק האיש מקדש על הא דפריך בגמרא מאי טעמא דבי רבי שילא דאמרי אין שליח נעשה עד אילימא משום דלא אמר לה הוי לי עד אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא אמר להן אתם עידי ה"נ דלא הוו קידושין על זה כתב הרשב"א דמיהו בעינן שיתנם לה בפני העדים ממש אבל אם הכמין לה עדים אחורי הגדר ולא הרגישה בהם אע"פ שפשטה ידה וקבלה הקידושין אינה מקודשת דאיכא למימר משום דמידע ידעה דהמקדש בלא עדים אין קידושין קבלתן ורצתה לשחק בו עכ"ל מעתה יש לשדות נרגא בקידושין אלו ולומר מאחר שאבשלום היה מכוסה ממנה ולא ראתה אותו לא היה כאן רק עד אחד ורוב הגאונים פסקו דהמקדש בעד אחד אין חוששי' לקידושיו ואפילו שניהם מודים ואף לדברי הסמ"ג שכתב על שם רבי אליעזר ממיץ וכן הוא במרדכי פרק האומר שפסק דחוששין להחמיר מ"מ עוד יש לפקפק בקידושין אלו ולומר שנקרא עד אחד בהכחשה מאחר שהנערה מכחישתו ושם פרק האומר איתא וז"ל ותסברא עד א' בהכחשה מי מהימן ושם יש נוסחות שונות בפירש"י כי בפירש"י אשר לפנינו בדפוס פירש וז"ל עד א' בהכחשה דאיכא חד סהדא דמכחיש' ליה מי מהימן אפילו לא מכחשה ליה איהי ליכא למאן דאמר דאין האחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא עכ"ל. אמנם בספר תרומת הדשן שחבר הגאון מהרר"א ז"ל נראה שלא היה נוסח זה לפניו בלשון רש"י ואדרבא הוא בא להוכיח מלשון רש"י שעד א' בהכחשה ר"ל בהכחשת האשה אפילו היכא דליכא סהדי אחריני דמכחיש ליה הפך הנוסח אשר לפנינו ובאמת הנוסח אשר לפנינו מגומגם הוא כי מאחר שפירש שהעד מכחיש והאשה אינה מכחשת איך תמצא לומר טעמא שאין האחד בא אלא לשבועה כו' מנ"ל לו זה דעד א' בא לשבועה היכא דהיא בעלת