מהר"ם פדואה קלב

ולא מקבלי טומאה גזר בהו אטו כלים המקבלים טומאה עכ"ל הרי משמע בהדי' מפירושו שפשוטי כלי עץ אינם מקבלין טומאה אפי' מדרבנן דלא קאמרו שגזרו בהן טומאה רק שגזרו בהן איסור סיכוך אטו כלים המקבלין טומאה ואף גזירה זו לא קאי במסקנא וגם משם משמע לפום ריהטא מן הגמרא שנסרי' משופין אינן מקבלין טומאה אף כי הם ראוין לתשמיש ואינו מחלק בין משופין מצד אחד ובין משופין מב' צדדים ואל יטעה אדם לומר שלשם הטעם הוא בהיות שאינם רחב ארבע כפירש"י שם דאלו כן היה לו לתלמוד לפרש ולומר רישא בנסרים משופים דלית בהו ד' עסקינן אלא ודאי מאחר דמשופין הן אין הפרש בהרחב מאחר דראוין לתשמיש יהיו ד' או פחות אין הפרש דממה שראוין לתשמיש יקראו כלים ובמה שהם פשוטים הם טהורים והתלמוד לא נחת עתה לחילוק זה לומר שפשוטי כלי עץ המשופין וראוין לתשמיש אינן בני טומאה אך מה שפירש"י דאינן רחבין ד' הוא לומר ולתרץ למה אינה אסורה משום גזירת תקרה ולזה פירש בזה הלשון רישא לאו משום גזירת תקרה איפליג אלא בנסרים שאינן בני ד' כו' כלומר משום הכי אין בו גזירת תקר' כדמשמע בכל ההיא שמעת' שסתם תקרה יש בנסרים ד' ומטבלא המתהפכת ומדף של נחתומים אין לפקפק על נדון דידן דהם היו מיוחדין לתשמיש' אך נסרים אלו קודם קביעתן לא נתיחדו לשום תשמיש לכן אינם כלים מתחלתן וכן ההיא דסוכה כלים משופים לא הוו מיוחדים לשום תשמיש רק ראוין לתשמיש והקושי' שרמזת על שמטבולין כלי בתוך כלי איני רואה בה שום קושיא דהרי הטעם מפורש מאחר דפי החיצון כשפופרת הנוד המים שבתוכו מחוברים הם למקוה ומה שבספסל אסור לטבול עליו ולא נאמר דהוי חבור הוא משום גזירה כדפרישית רבי שמשון והרא"ש ג"כ מביאו בתשובה הנ"ל ומה שגוזרין שם ולא גוזרין בכלי תוך כלי הנטבלין במקוה זהו מפרש הרא"ש בהלכות נדה דהתם הכלי הפנימי הוא נטבל בתוך המקוה כיון דפי החיצון כשפופרת הנוד אבל כלי המחובר למעיין או למקוה אין להטביל בתוכו דילמא אתי להטביל וכו' א"כ אין אנו צריכין לתירוץ של מעלתך ודי בזה והרחבתי יותר מאשר היה בדעתי כי טרודים אנחנו בכל דבר ובפרט אני רובץ תחת משא עול כבד בעסקי ובעסקי הקהילות לכן לא אאריך עוד אך בהא נחיתנ' ובהא סליקנא דנסרים אלו לא מקבלין טומאה מדאורייתא כלל ולא נתיחדו למדרס קודם נתינתן במים ואף אחרי כן לא נקראו בני מדרס במה שהנשים עומדות עליהן לטבול. ואף אלו היו בני טומאה דרבנן מקודם כפי קצת דעות מ"מ הקביעות מבטלה נאם מבי"ק: עדות של ג' על קידושי נערה א' הוא קרוב ומכחיש הב' וא' מהשנים אמרי' אמר שהיא לא ראתה אותו: לב אילן הנטוע לרבים שתול על גבים עושה פרי עץ הדר משנה לשנה הוא נאדר הוא האדיר הנטוע בעיר קנדיא"ה שמו נודע בשערי' האלוף ה"ה כמהר"ר אליה קפשאלי יצ"ו בן כמ"ר אלקנה ז"ל שלום לו ולאור תורתו אגודת אותיותיך הנוראו' הגיעוני וששון ישע המה לי בראותי גדי שהנחתי נעשה תיש בעל קרנים קרני הוד מחכמתו אשר תאיר פניו ואשתומם על המראה אשר תאמר להביא ממרחק לחמך להיות לך לסעד בדבר הבחור אליה בר שלמה אשר קדש הנערה אלוני"ט הלא מעלתך לא יצטרך לא לגמרא דידי ולא לסברא דידי רק מענותנותו דמר ולא אשיב פניך ריקם עם כי לא הנחת מקום לאחרים להתגדר בו ואקצר