מהר"ם פדואה קל

אפילו העלים נקראי' כלים עכ"ל ובשיטה זו הלכתא מאז והלאה ואחר המחילה יצאת מן המכוון וחלילה שעלי קנים או עלי תאנים יהיו כלים רק הענין הוא תלוי בסברא אחרת שהעלים שאין בהם טומאת אוכלין אינן חשובין ולכך אינן פוסלין והמים שעוברים עליהן והולכין אח"כ לחבית הם כאלו יבאו מן המעיין ממש או מן הצנור אל החבית בלי הפסק אמצעי שזהו דינו שיבא בחייתו אל כלי כאמור מים חיים אל כלי ולכן כאשר יעברו מן הצנור על ידו או על רגלו או על ירקות שהם אוכלין ומטמאין טומאת אוכלין הן מפסיקין בין חיות המים ובין הכלי שלא נקראו עוד בבואם אל הכלי מים חיים כי פסק חיותם קודם בואם על ידו האמצעי ככה היה נראה לפרש הענין לפי לשונות של הרמב"ם בפירושו אמנם עיקר הפירוש הוא באופן אחר שהוא תלמוד ארוך לפנינו בפ' ב' דזבחים בטעם המבואר במתניתין לפי פשוטו שמסיים זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה פוסל כו' וגזירת הכתוב הוא דכתיב מקוה מים יהיה טהור הווייתו על ידי טהרה תהא דוק ותמצא שם. גם מה שכתבת מעלתך עוד בהקדמת ד' כללים מדעת הרמב"ם והרא"ש לא ישתוו דעתך ודעתי בהם ולא אאריך בהם כי אינם מעין הנדון אשר אנחנו בו ומה שהבאת שם הוא מתשובת הרא"ש שהוסיף טעם על סילונות קבועים במים וז"ל ועוד דסתם סילונות העשוין להוליך המים אין להן לבזבזין והוי פשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה ואינן פוסלים בשאיב' הלכך נראה לי דלא למיחש למידי עכ"ל וע"כ צריך ביאור ופירוש לפירושו דאין צריך לתלות מה שאין פוסל בשאיבה משום שאינו מקבל טומאה דגם הוא עצמו מודה דאלו היה עשוי לקבלה היה פוסל משום שאיבה אף אם אינו מקבל טומאה כאשר הוא עצמו מביא בתשובת' בכלל ההוא בסימן א' אם כן מאחר שאין לו לבזבזין ואינו עשוי לקבלה מה לו להזכיר מעתה שאינו מקבל טומאה אפשר הוא שנוכל לתרץ שבא לתת הבדל בין סילונות אלו ובין ספסל שהביא דגם לשם אינו עשוי לקבלה ואפ"ה גזרינן משום היכא דעשוי לקבל לכך אמר שאינו דומה דיש כאן תרתי למעליותא דאינו עשוי לקבלה וגם אינו מקבל טומאה מה שאין כן בספסל. ויש ג"כ לתרצו באופן אחר אבל לא אאריך בדברים שאין תועלת לנדון דידן. ועתה נבא לעיקר הדרוש שמעלתך מדמה נסרים אלו לדף של נחתומים דפרק המוכר את הבית ולטבלא המתהפכת דפרק שתי הלחם לפסול את הטבילה עליהם אפילו בדיעבד ולכתחלה פשיטא למעלתך דאסור משום הא דרבא דפרק בתרא דנדה אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס כו' ומסיק משום ביעתותא ואשיב על אחרון תחלה ואומר כי ביעתותא דא לא שייך הכי להיות הנסרים ג' או ד' לא תפחד כי הם יותר מרחב ארבע שכתב הרשב"א בתשובה שהבאתי שיעשה מדרג' של אבנים רחב ד' לבל תפחד כו' גם אין לחוש להא דרבא שמקורו הא דפרק ה' דמקוואות הנזכר למעלה כי י"ל דסבר דוקא כלי העומד למדרס וסבר דהמשנה נקט דוקא ספסל דראוי לטומאה דאורייתא שהוא מיוחד לישיבה אבל נסרים אלו לאו מיוחדים למדרס כמו שאבאר לקמן וטרם שאבאר אומר שאין ראיה מן סולם של תשובה האחרת שהבאת להוכיח מזה שגוזרים משום טומאה כאשר אמרת דהא מה שאסר הסולם היה משום פחד ולא משום טומאת כלי דהא מוכח בפ' בכל מערבין ובפ' המוכר את הבית בתו' דסולם אפי' טומאה דרבנן לית ליה דמביאין שם התוס' וז"ל יכול אפי' הסולם והקולב' ת"ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא את השלחן כו' ת"ל כל כלי עץ ריבה כו'. והתוספות שמה מוכיחין דריבוי זה אסמכתא הוא ורק מדרבנן הוא