מהר"ם פדואה קכט

שלחן וספסל כו'. ומה שהקשה מעלתך דאם יהיו מקבלין טומאה מדאורייתא הם פוסלין את המקוה ואיך קאמר רבי יוסי הרי הם כמקוה מעלתך לא דק דכלי שאין לו בית קיבול אינו פוסל מקוה בהעברת המים עליו אף אם הוא מקבל טומאה רק כאשר יהיה לו בית קיבול הא פוסל משום שאובות אפילו אם לא יהיה כלי המקבל טומאה זהו ברור וככה הוא לפני מעלתך ברמב"ם בפ' ו' דמקוואות אשר הביא מעלתך בהקדמה רביעית כללא דמילת' כלי שאין עשוי לקבלה אינו פוסל את המקוה אף על פי שראוי הוא לקבל טומאה אך פוסל את המעיין לרבי יוסי בין קבל טומאה דאורייתא בין דרבנן כגון מקל שבמשנה אחרת היינו שבהעברת המים עליו מפסיק ומבטל שם המעיין מן המים שלא יקראו עוד המים העוברים שם בשם מעיין מעלת' ירד אחר כך להויכוח מן המשנה הזוחלין וכו' מדברי רבי יוסי אשר פוסל ההזחלה אפי' ע"ג כלים שאינן מקבלין טומאה רק מדרבנן וז"ל אלמא טומאה מדרבנן אף על גב דלא אלימא לפסול המקוה פוסלת היא המעיין הלכך כלים אלו שלא יטביל עליהם ע"כ כלים המקבלים טומא' מדרבנן הם וכגון פשוטי כלי עץ דחזו למדרס ולא נתיחדו עכ"ל אינו יודע מה דמות ראי' היא זו אם תמצא שאין מזחילין בכלי דהא לרבי יוסי דסבר כלי כל דהו מפסיק שם המעיין איך תראה מזה שיסבור שיש בו משום גזרות מרחצאות שיהיה אוסר לטבול עליו אין תלוי זה בזה דהא רבי יודא שסבר אפי' כלי המקבל טומא' מדאורייתא אינו פוסל את המעיין בהעברת המים על גביו אפ"ה הוא מודה שאין טובלין על גביהן דרבי יודא אינו חולק על מה שאמר שם ובלבד שלא יטבול ע"ג הספסל אם כן אין תלוי זה בזה ונאמר מעתה אף לרבי יוסי אם כלי כל דהוא פוסל את המעיין בהזחלה מ"מ לטבול ע"ג אינו אוסר רק על כלי גמור המקבל טומאה מדאורייתא דפסול ההזחלה אינו גורם הפסול של טבילה שעל הכלים ואינה סבה לו ולפי סברתך שגם הספסל הלז במשנה ראשונה אינה ראוי' לטומאה דאורייתא אם כן למה שינה התנא ונקט בראשונה ספסל ובאחרונה מקל יאמר גם באחרונה ספסל ולא נעלם גם ממני שתוכל לדחוק ולפרש דנקט מקל שיותר שייך לעשות על ידו הנוטפים זוחלים שהוא ארוך והנוטפים שנופלים עליו יזחלו ובספסל שהוא קטן אינו שייך כ"כ מ"מ דוחק הוא. ועוד דבזה לא תתרץ למה לא נקט גם בראשונה מקל אלא לדעתי האמת הוא דדוקא נקט ספסל שהוא כלי הראוי לטומאה דאורייתא דהוא מיוחד לישיבה משום תרי טעמים. חדא משום רבותא דר' יודא להודיעך דאפילו הכי אינו פוסל את המעיין. ושנית משום שרוצה לומר ובלבד שלא יטביל על גבי ולכך נקט כלי שיש עליו טומאה דאורייתא הפך מדבריך. ומה שהזכיר הרמב"ם שלחן וספסל נוכל לתרץ שהזכיר אותו בעבור עיקר הדין שהוא קאי עליו היינו לפסול המעיין דהלכה כרבי יוסי אף בכלי טומאה דרבנן אבל במה שמסיים ובלבד שלא יטביל ע"ג כלים ר"ל כלים ממש שהם מקבלים טומאה מדאורייתא דסתם כלים משמע כלים ממש וקבלי' טומאה מדאורייתא ואם אינו כן נצטרך לומר דסובר דאסור לטבול בין על כלי המקבל טומאה דאורייתא בין על כלי המקבל טומאה דרבנן וספסל הוא דאורייתא ושלחן הוא דרבנן כו' ומתני' דנקיט ספסל משום רבותא דרבי יודא וכו' בהקדמה ד' כתוב מעלת' להוכיח דכל תשמיש גורם שם כלי וכתבת וז"ל ובהדיא שנינו במסכת פרה פ"ו נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסולי' עלי קנים ועלי תאנים כשרים והא התם דכלי בעינ' דכתיב ונתן מים חיים אל כלי ואפילו הכי עלי תאנים ועלי קנים כשרים אלמא