מהר"ם פדואה קכח

ית' לידי תשובת רב יצחק בר ששת שכתב לאיסור כדברי בסי' תס"ג ובאלה אספיק ואומר שלום נאם מאיר בן כמר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן: שאלה אם מותר לעמוד על נסרים במקוה לטבול. לא שושנת עמקים מגלה עמוקים דבריו עתיקים מעייל פילי' בקופים של מחטים דסדקות הדקים אהובי האלוף ה"ה כמהר"ר דוד וויטל חבוריך הגיע לידי שניים ושלישים ושמחתי בהן כעל כל הון וברכתי לצורי שחלק מחכמתו ליריאיו ושיש לאברהם אבינו בן כמותך שאם ח"ו תשתכח תורה מישראל היית כדאי להחזירה בפלפולך ואם כי לפעמים לפי הנראה לא תאמר כהלכה מה לי באלה הלא גם על רבי מאיר אמרו גלוי וידוע שאין כמוהו בישראל ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו מפני שאומר על טהור טמא ומרא' פנים ועל טמא טהור ומראה פנים ככה יחשב מעלת' בעיני בראותי שמעתתא דידך מחודדים ומסודרין דבר דבור על אופניו והנה זה ימים רבים שהגיע לידי הקונטריס אשר חבר מעלתך בעסק המקוה ולא היה בלבי להשיב למעלתך יען כי אף בתחילת המחשבה תיכף לקריאה אמרתי שאי אפשר שאסכים על ידך בהיות כי ככה הוא המנהג ברוב ארץ אשכנז בקהלות ששם נוהגי' לעשות מקוה בחצר הכנס' שהיה מוכן לרבי' וחופרין בעמק עד מוצא מים כדרך הבארות והם עמוקים וגבוהים יותר מקומת איש ועושים הבדל בקורו' וקרשים להבדיל בין מים עליונים לתחתונים כדי שהנשים יכולות להטבל שם אמרתי חליל' שכולם עבדו דלא כהלכת' דאם לאו נביאי' הם בני נביאי' הם חשבתי איך אשיב לאהובי דברי' שהם כנגדו והוא קוה ממני ענבי' ואעש באושים ואני כבר בעסק ממזרת אשר כתב מעלת' להחמיר לא הסכמתי על ידך כאשר כבר קבל' מכתבי בלי ספק ועתה כאשר אשוב לחלק עליך גם בזה תאמר עלי ח"ו שבתר דידך קאתינא ויחשוב מעלתך עלי זרות לכן מנעתי להשיב עד כי עתה שנית שלחת וכתבת לי לבקש ממני מענה אמרתי אקום ואענה למר מילין זעירין ועל ענותנותו דמר אשען שלא תקפיד ותדינני לכף זכות. מעלתך כתב הצעה וד' הקדמות שיהיו יסוד להפסק שלך לפסול מקוה זה וההצעה היא לבאר ענין המשנה דפרק ה' דמקוואות העבירו על גבי כלים או ע"ג ספסל רבי יודא אומר הרי הוא כמה שהיה רבי יוסי אומר הרי היא כמקוה ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל ומאלה ירדת להוכיח שכלים אלו. אינם ראוים לקבל טומאה מדאורייתא רק מדרבנן כדי לבא למבוקשך בנדון דידן שקרשים אלו אף אם לא נתיחדו למדרס ואינם עומדים למדרס יש עליהם טומאה דרבנן כפשוטי כלי עץ שאינם מיוחדים למדרס ולכן פסולים הן לטבול על גבן זה תוכן היסוד של הצעה זו וימחול לי מעלת' לדעתי שלא כוון מר בהלכה בזה ואדרבא ספסל הוא מיוחד לישיבה ויש עליו טומאת מדרס מדאורייתא אך אמת הוא ששלחן שהזכיר הרמב"ם הוא דרבנן כאשר כתב הוא עצמו בספרו פרק כ"ח בכלים ומכל מקום מה שכתבת שדק הרמב"ם בלישנא לומר כגון שלחן וספסל וכיוצא בהם לומר שיהיו פשוטו' דלא נתיחדו למדרס אינו כן כי ספסל ודאי מיוחד למדרס רק נקט כלים אלו שאין להם תוך ובית קיבול שאם היה להם בית קיבול היו פוסלים גם המקוה משום שאיבה ואיך יאמר רבי יוסי הרי הוא כמקוה דוק ותמצא כן ואף הרמב"ם אשר ממנו באתה אמר כן וז"ל פ"ט דמקוואות מעיין שמימיו נמשכין על גבי כלים שאין להם בית קיבול כגון