מהר"ם פדואה קכו

וק"ל מעתה אף אם נאמר שמה שכותב בספרו כנ"ל חולק על מה שכותב בתשובותיו ואין זה תימא כאשר כתב מהרר"י קלון בשורש קס"א מכל מקום אינו חולק על דברי הסמ"ג כפי מה שפירש הוא בעצמו בתשובותיו לדבריו שצריך פיסוק חלב ולא נעשה פלוגתא רחוקה בין ספרו ותשובותיו לומר שבספרו מתיר נתנה בנה למניקה בחיי הבעל אפילו בלא פיסוק חלב ובתשובותיו אסר אפילו בפיסוק חלב גם מה שכתבת שהתשובה שהשיב וז"ל ועל המניקה אם היא אשה שיש לה חלב להניק את בנה אפילו לא הניקה כו' מוסב אליבא דסבירא בסמ"ג וליה לא סבירא ליה לא הבנתי דבריך באלה הלא בכל התשובות ההם מוכח שהוא עצמו מחמיר יותר מן הסמ"ג וסבר כרבותיו שאפי' גומלתו בחיי בעלה ופסק חלבה אינו מועיל ואסור לינשא וכן התחיל בראש וז"ל שוטטתי בכל זוית ופינה חזרתי על כל צדדין כו' ולא עלה בידי להתיר כו' א"כ מדוע נעשה דבריו פלסתר בתשובות לאמר שהתשובה ההיא ממינקת שלא התחילה להניק היא אליבא דאחרי' וליה לא סבירא ליה. שוב כתב מעלתך לפי שיטתך שהרא"ש סבר להתיר בנ"ד והוא בתרא וראוי לנו להקל בדברי סופרים אף אם הוא כנגד הסמ"ג כאשר כתבת יגדל כחך יותר ממהר"י ווייל ז"ל שכתב בתשובותיו סי' ק"כ על אשה שגמלה בנה ב' חדשים קודם מיתת הבעל וז"ל הנה ברא"ש פרק אע"פ כתב היכא שפסקה להניק כו' עד ומכל מקום לא מלאני לבי להתיר משום דבסמ"ג כתב דלא מיקרי מינקת חבירו היכא דפירשה להניקו ונתנה למינקה שלשה חדשים קודם מיתת הבעל משמע דוקא שלשה חדשים כו' וכאשר מעלתך דחק עוד להוציא התשובה מפשוטה ולומר דר"ל שהניקה בחיי בעלה ופירש ולא פסק חלבה ואחר מות בעלה לא הניקה ודקדקת מלשון מיניקה התחלת לשון התשובה ששם מיניקה היה עליה כבר הלא תראה בבירור לשונו שתלה הדבר בראויה להניק בשעת מיתה ולכך קרא אותה מיניקה הלא סופו יוכיח על תחלתו שסיים וז"ל אבל אשה שיש לה צימוק שדים ואינה מניקה בשום פנים כו' ולדידך לפלוג בדידיה ולימא אבל אם לא הניקה בחיי בעלה כו' ואפשר שמעלתך יתרץ לומר שרצה לחלק ולמצא היתר אף כי היניקה בחייו לפי שיטתך שפרשת צימוק שדים של הרא"ש שהיתה מיניקה בחיי בעלה וכשמת הבעל ואח"כ צמקו אמנם לא נראה פירושך זה כי לעולם כמשמעו הוא ויגיד עליו ריעו אמרו ואינה רגילה בספרו פרק אע"פ ודברי מעלתך להוציא ואינה רגילה מפשוטו רחוקים הם גם לשון התשובה שאמר אבל אשה שיש לה צימוק שדים כו' משמע היותה כך בטבעה שאינה מיניקתה בשום פנים ולא שצמקו אחר יניקה והפסיקה להניק מדלא אמר או שצמקו דדיה שהוא לשון דמשתמע לתרי אפי' והי' אפשר מכח הלשון לפ' כדברי מעלת' שפי' כך הלשון של ספרו שאמר שצמקו כו' ג"כ אם תרצה לתרץ כנ"ל שזה יקרא מיניה וביה לחלק למצא היתר כאופן הרישא שהניקה בחייו א"כ סיפא מדברת ג"כ שלא פסק חלבה בחייו כמו הרישא א"כ תצטרך לומר נתנה התורה למלאכי השרת ואפשר לצמצם כי תיכף אחר מיתה יבא הצמוק שדים שאם היתה ראויה להניק שעה אחת יחול עליה שם מניקה כאשר אמר ברישא ומה שצמקו שדים אחר כך לא יועיל כדמוכח בתשובה שלפני תשובה זו ואולי תאמר שהסיפא מיירי שצמקו טרם מותו ואפילו הכי יקרא מיניה וביה שרישא וסיפא מדברים שהניקה בחיי הבעל אם כן הדרא קושיא לדוכתא לא יזכיר צימוק שדים רק יאמר אבל אם פסק חלבה בחייו מותרת אלא האמת הוא ששניהם מיירי שלא הניקה הילד מעולם ורישא שעשתה בכוונה ורצון