מהר"ם פדואה קכה

קולפט אחר בספינה מה יש לבקש עוד כו' נראה ממה שהוכיח מעלתך לרבי יודא בדברים קשים כאלה על מה שכתב לחוש לאשר לא הזכיר שם עירו כו' כאלו פשוט למעלת' ששבתי העיד ככה איני יודע מנא לך אולי הגיע למעלתך העתקה אחרת מן העדות או אולי ואם היהודי שכתב מעלתך תלוי הוא וקאי על דברי פסקך הראשונים שכתבת לעיין על זה בכן כתב מר שאם יתברר הדבר אשר כבר רמזת להם לעיין שכך העיד אז אין לחוש להזכרת שם עירו ואמת הוא וכן נראה לי ליישב דברי מעלתך שלא יהיו פלסתר מעתה מהר"ר יהודה שלא נתברר אליו ששבתי העיד ככה שידע כל זה לא חטא במה שחשש לחומרא גם בזה ולא ארחיב עוד באלה ואבקש פני מעלתך להוכיח שניהם בדברים שיעזבו דרכם ולא ירעישו כל העולם במחלוקתם ומרחוק אקוד ואשתחוה למעלתך ולכל תלמידך ואבקש פני מעלותיכם העתירו נגד שער השמים גם בעדינו היושבים על אדמת נכר ושלום מני אהו' מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן: על מינקת שלא התחילה להניק' ורצתה להנשא תוך כ"ד חדשים ויעף אלי אחד מן המלאכים ובידו אגרת צרופה רצופה רצפת בהט ואבני נזר מן שר צבא הוא הגאון אהובי כמהר"ר נתן איגר יצ"ו שלום למר ולתורתו ופתשגן הכתב של המורים הנ"ל הוא על עסק אלמנה אחת שהניחה בעלה מעוברת ובעת לידתה שמטה דדה מן ילדה הנולד לה שלא להתחיל להניק בעצת אביה וקרוביה שעשו בערמה ובזדון לדון על פי השמועה אשר שמעו שאם אשה לא תתחיל להניק אז היא מותרת להנשא תוך כ"ד חדש והנה האלמנה ההיא משודכת לאיש ובקשה להנשא תוך כ"ד חדש וכבר חזר המשודך על כל בתי דינים לבקש לו הוראה זו ומקלו יגיד לו ויסמוך עליו ויצא מלפני ריקם וחשבתי אז שלא להטפל בו אף אם ימצא מתירין יהיה הקול' תלוי בדברי המתירין הואיל ויצא הדבר בהיתר אמנם מאחר אשר ראיתי דברי המורה כמהר"ר נתן שבסוף דבריו כתב וז"ל ויען ששמעתי שדעת מהר"ר מאיר מפאדווה לא יסכים להתיר על כן אבטל דברי עד יובא ויראה לפניו פסק זה לעיין בו ויובא לפני מה שישיב על דברי או עד יתברר אלי שלא אבה להשיב דבר עכ"ל אמרתי מעתה כאשר אשתוק ולא אענה תהא שתיקתי כהודאה ותצא הוראה זו להתיר גם על שמי ואשים אל המדבר האלוף הנ"ל פני להשיב לו דברים מועטים על ראיותיו אתה אהובי האלוף ראש דברך אשר בחרת לך לאבן תשועות לבנות עליו בנין ההיתר הוא מה שכתב הרא"ש בספרו פ' אע"פ וז"ל גמלתו בחיי בעלה נראה שמותרת לינשא כו' עד וכן משמע הלשון מינק' שמת בעלה שהיתה מינקתו כשמת בעלה ומטעם זה נראה להתיר אשה שצמקו דדיה ואינה רגילה להניק לעולם או שפסק חלבה בחיי בעלה או שכרה לה מינקת בחיי בעלה עכ"ל ועל זה אמר מעלתך וז"ל משמע שמתיר גמלתו ושכרה מינקת אף אם עדיין לא פסק חלבה כגון שנתנה למינקת יום אחד לפני מיתת בעלה. ומשמעות זה בחרת לך להוכיח מתוכו שחולק על הסמ"ג ועל הנמצא בתשובותיו ויהיו דבריו סותרין זה את זה גם באלה אמנם לי הדיוט לא נראה משמעות זה רק גם מה שאמר או שכר' לה מינקת ר"ל ופסק חלבה בחיי בעלה וצריכה דהו"א דוקא פסק חלבה מאליה דבידי שמים נעשה אז אין שייך לגזור אבל היכא דפסק חלבה מחמת פשיעותא שגמלתו או שכרה מינקת ה"א דלגזור