מהר"ם פדואה קכג

ממש וכיוצא בדברים אלו ואף התראה לנגדם כקפדן להקפיד על דבריך ולהשיג ולאמר שאגב ריהטא יצא כשגגה מתוך קולמסך בדברי הרמ"ה דאפי' למ"ד לא מבטלינן קלא ה"מ דלא אשתכח ריעותא דמבטלינן ליה לקלא לגמרי כו' וכתב על זה שמוחלפת השיטה והיה למעלתך לומר בהפך אשר באמת דברים כאלו ידברו אויבים בשער והם הנהגות תלמידי רבי מאיר שצוה עליהם רבי יודא שלא יכנסו באמרו בפ' האיש מקדש לא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכה כו' ובאמת האוהבי' שנוחים זה לזה בהלכה אינם מקפידים על דבר להוכיח חביריהם על כל שגגה שלא לצורך עיקר מחלוקתם ולזה ודאי שמהר"ר יודא יצא מחיק המוסר אך כי אין אדם נתפס על צערו וכתב מה שכתב ולזה עלה עשן באפך לשפוך עליו חמתך ולדבר קשות ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה פרק יש בערכין דאמר רבי אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור מי שיודע להוכיח וראש דברך בפסק הראשון היה סבה להכעס הגדול הזה בדברים האחרונים שאף מעלתך הפריז על המדה לכתוב עליו שהיה ראוי להורידו שלא יהיה לו עסק בגיטין וקידושין אך פני אחיו ופני קרובו כהר"ר שלמה נשאת ודא עקא כי לא ראיתי מקום בדבריו אשר בעבורם היה ראוי להורידו ואם לבו נוקפו וירא לעשות מעשה להקל במקום שמצא שאחד מן הפוסקים היה חוכך להחמיר וכי בעבור זה תאמר להורידו חלילה אם אתה אומר להרוס אני אומר לבנות ולא אחוש שמעלתך יושב ברומו של עולם בירושלים תוב"ב כי אין המקום גורם כעת בעו"ה כי איככה אוכל לראות במפלת המצבה אשר הקמתי אני ואחרים עמי להרשותו שיורה והיה לו עסק בגיטין וקידושין והנה כל העמל והכעס ועיקרי הדברים אשר עליהם הרשעת אותו היו על עדות שני אחים שהיה חוכך להחמיר כרבני שפייר' ועל זה לגלג מעלתך מאד וחשבת אותו כמשוגע ותועה והדין היה עמך מאחר שגופא דעובדא היה נעלה ממעלתך וראיות רבות מצא' לסתור הדעת הזה בכן אמרת ליישב דעת רבני שפייר' שר"ל בפסולא דרבנן אמנם אעתיק למעלתך בסוף אגרתי דא תשובת מהר"ם באלה אשר היא לפני באריכות בספר נתחברו שמה כל חידושי מרדכי שאינם במרדכי שלנו והספר הזה ידעתי רק שלשה מהם אשר הם בארץ הזאת אחד הוא ביד יורשי מהר"ר ליווא ס"ל ז"ל במאנטאוו"א ואחד ביד יורשי מהר"ר יוסף ירוש' הכהן ז"ל אשר היה נקרא בחייו ר' ירוש' ואחד הוא ליורשי מורי וחמי הגאון כמהר"ר אברהם מינץ ס"ל ז"ל והוא בידי וכמותו הוא גדול במעט כמו כמות המרדכי שלנו והיה בדעתי לסדר להדפיסו אך המדפיסים שבתו ממלאכתם כעת. אמנם אם יש ביד מעלתך חבור גם מכל תשובות מהר"ם שם תמצא תשובה זו והנה משם יראה מעלתך שהמחלוקת שהיה על זה בין מהר"ם ורבני שפייר' לא היה בפסולי דרבנן ואף תראה משם שהשמיעו קול אלה ובקשו לנדות ח"ו מי שהתירה בלא גט. א"כ מהר"ר יודא אין להאשימו אם לבו נקפו להחמיר כרבני שפייר"א שבקשו אפילו לנדות ח"ו על זה ואף כי תאמר שלא לחוש לדבריהם כי חביבים דברי מהר"ם ובעקביו אנו הולכים בכל דבר מכל מקום חלילה לגעור במי שהיה חושש לחומרא: וכן בטענה שניה בנדון זה שהיה שתיקה דלאחר מתן מעות מעלת' הראה פנים כאלו אין בו מחלוקת ולא ימצא מי שהחמיר בזה שכתבת וז"ל וכ"ש שכתבת עתה כי רוב הגאוני' סברי בהפך וליתא דלא יחלקו הגאונים על תלמוד ערוך יהיה מכירו ברוך והיה לך לזכור אפילו אחד מהם ולא לרמות השומעים במילי דכדי עכ"ל. וימחול לי מעלתך הלא רב אלפס בפרק קמא