מהר"ם פדואה קכב

אליה השליח הרב ההוא לשם קידושין כי מה לו למשכה בחבלי חרמים לקשרה בם והיא כבר נקשרת בשלשלת של זהב לשם קידושין ועל דא ודאי מצטער אני כי אלו האוסרים באו לעורר ישנים אשר כבר נתלבשו בו הקדמונים והסכימו שכל הארצות האלו ובפרט בני רומ"ה מסבלי והדר מקדשי ואלו האלופים העלו טינא בלבות האנשים להרהר על בנותינו אשר כמה וכמה שידוכים נתבטלו אחר נתינת הסבלונות ויצאו בלא גט ובעבור זה נראה עלי הדבר הזה למלחמת מצוה להפר עצתם ויהיה חלקי עם המתירין ולא חשתי לדבר בדיני קול קידושין כי אין כאן מקומו כאשר כל התנאים המפורשים בפרק בתרא דגיטין בדיני קול אינם בנדון דידן ולא מצאתי און למדבר בדיני קול בנדון זה שיחשוב מה שהורו קצת המורים לאסור שיהיה כמו קול כי אם תלמידי חכמים מנצחין זה את זה בהלכה דיני קול מה לי עליכם בודאי על כיוצא בזה יאמרו הכל עיינו בו רבנן ולאו קידושין הוא כי אלו אוסרין ואלו מתירין הוא קול ושוברו עמו בכן המצפצף על האשה הזאת מעתה לומר היות' ספק מקודשת עתיד הוא ליתן את הדין ושומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. ושלום לדייני ישראל ותלמידהון כה מעתי' הטרוד מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן: בעדות קידושין מן ב' אחים עדים: כט שפתים ישק משיב דברים נכוחים. עריבים דבריו כעולות ומחים. האלוף ה"ה כמהר"ר משה אלשקר שלו' למר ולתורתו אשריך שאתה בירושלים תוב"ב ומצודתך פרוסה בעיר קנדיאה. להכריע בין שני אריות דבי עלא' אשר נלחמו יחד זה על זה ימים רבים ואנכי ברחתי באלה מלהכריע ביניהם אף כי הריצו אגרותיהם וחבוריהם אלי פעמים שונות באשר נודע אלי כי הוא מחלוקת שלא לשם שמים רק קנאה ותחרות הביאם עד הנה חשבתי אם אכתוב להם דעתי בהכרח אסכים עם אחד מהם אז יניף האחד ידו על חבירו ויאמר האח האח נצחתי ותגדל השנאה ביניהם אמרתי יכלו מאליהם וכתבתי לשניהם שלא יקוו ממני שום הכרע במחלוקתם ובקשתי מהם שישלימו פעמים ושלש והראיתי פנים לכל אחד מהם במכתבי אליו שאפשר שחבירו ינצח אותו כי דבריו אינם רחוקים כדרך רודפי שלום המשנים מפני דרכי שלום ולזה לא כתבתי להם דעתי במוחלט בשום דבר רק למהר"ר אליה קפשלי יצ"ו עניתי על איסור והיתר בהלכות טרפות במה ששאל מאתי על מעשה שהיה שם וכתבתי לו מה שכתבתי כדי לאפרושי מאיסור ולו ביחוד כתבתי על שאלתו ועתה מעלתך רוח אחרת היתה אתך וגם אתה לש"ש נתכוונת בלי ספק חשבת כאשר תגלה אזנם כי יצדק האחד על חבירו המנוצח ישים אשם נפשו ויהיה נכנע לחבירו ואולי היה עולה ביד מעלתך אם היית כותב עליהם בשפה רפה ובדברים רכים ולא להראות לאחד פנים צהובות ולהגדיל תפארתו ולמעט לחבירו בתפארת כאלו היו דבריו תמוהים והיות ההפך מדבריו פשוט כביעתא בכותח'. אמנם עתה בראות מהר"ר יודא חבירו מתנשא עליו לאמור נצחתי מצאתי און לי יראה ויבוש רבי יודא ממה שכתב מהר"ר משה הישיש וישוב על עקב בושתו השיב גם הוא מתוך צערו למעלתך לא נזהר לכתוב תשובותיו דרך ענוה ויראה כראוי לאיש כמוך והפריז על המדה לפעמים לכתוב לזקן כמותך דברים גבוהים לומר שטפה דאהבה עורה עיני חכמים והוגעתני בדבריך הקפתני חבילות חבילות שאין בהן