מהר"ם פדואה קז

ועיקר. ומסופק הוא אם לישנא יתירא זו הוא כאלו נכתב שיחלוץ בחנם ולא יהיה לו תועלת התקנה. ע"כ השאלה: תשובה והנה נראה שהאי בר סמכא אמר הלכתא בלא טעמא לומר שלא יועיל שום שטר כי אף אם יהיו הנכסים בחזקת יבם הלא לא עדיף יבם מבעלה וכמו שהבעל יכול לתת מתנה לאשתו דרך מתנה או לפרוע לה כתובתה רק שיהיה אחר כך אסורה לשהות עמו שעה אחת בלא כתובה ויצטרך לכתוב לה כתובה אחרת לרבי מאיר א"כ גם היבם יכול לתת לה מתנה מן הנכסים או לפרוע לה כתובתה מהם ולגבי דידיה אין שייך הא דרבי מאיר וקל וחומר הוא אם הבעל דידו עדיפא מודה בנכסים כדרבא בפרק האשה שנפלו ובהחולץ יכול לתת לה במתנה כ"ש היבם דאין ידו עדיפא מידה וכל הנכסים משועבדים לכתובתה אפי' הניח מאה מנה ולא יוכל למכור דבר כדתניא בפ' האשה ואיפסק שם הלכתא בין חלק ואח"כ יבם בין יבם ואח"כ חלק לא עשה ולא כלום משום דמשועבד לה אם כן ק"ו הוא שיכול לתתם לה בעבור שכבר משועבד לה דבפ' הכותב משמע מרש"י דבאשר יגדל זכות הבעל בנכסיו אז יותר קשה להסתלק מהירוש' כאשר יתבאר לקמן מדברי רש"י ואז היא ברשותא לתת מה שניתן לה ליורשים במתנ' מחיים מאחר שהיבם נתן לה במתנ' גמורה שאף תוכל למכור וליתן ומתנת' קיימת ואף בלי מתנה יש תקנה שיורשים יורשין אותה ולא היבם באופן זה שהיבם יפרש בשטר סלוק שיעשה לה בהדיא שלא יהיה לו שום זכות בהם לא בחייה ולא אחר מותה ואז לא ירשנה כי אפילו הבעל אם יכתוב לאשתו ככה לא ירשנה כדתנן בריש הכותב ואף כי רשב"ג חולק ורב פוסק כוותי' אפילו הכי אין הלכה כמותו כמו שכתב הר"י אלפס שם. ונוהגין כרב אלפס היכא שהתוספות אינם חולקין עליו כאשר כתב מהר"ם בפרק נערה ואף כי התלמוד מקשה שם וכי כתב לה מאי הוי כו' ומוקי בכותב לה ועודה ארוסה הלא אח"כ במסקנא פריך אי הכי אפי' נשואה נמי ומתרץ נשואה ידו כידה ופירש"י והרי הוא כשותף בהן וכיון שנכסים שלו צריך לשון מתנה ואין מועיל ל' דין ודברים א"כ נרא' בהדיא שלשון טוב כלשון מתנה כדברי רש"י ותנאי גמור כדברי התוס' שם ובריש הזורק מועיל אף בנשואה וכן נראה מדברי רשב"א דבמתנ' יוכל הבעל לתת לאשתו על מנת שלא ירשנה אם יפרש כך בהדיא דבפרק כ"ב דאישות מביא הרמב"ם דינא דגמ' מפרק ח"ה הלכתא המוכר שדה לאשתו לא קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ומביא שם המ"מ הרשב"א שכ' ומיהו אם מתה ירשנה ואם מכרה או נתנה לאחר ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות עד שיפרש בהדיא שלא יוציא' מיד הלקוחות. אם כן אם מועיל הפירוש שלא יוציא' מן הלקוחות אחר מותה הוא הדין בלי ספק שיועיל הפי' אף אם לא תמכור שלא ירשנ' דהא בהא תליא דאם לא יוכל לסלק עצמו מירושת' אם כן גם לא יוכל לסלק עצמו מלהוציא' מן הלקוחות אחר מותה דאין הדבר דומה לירושת אב דלא יוכל לסלק עצמו מירוש' ומסולק הוא מן הלקוחות דשם אינו צריך סילוקו כי האב יכול למכור בלי רשותו וממכרו ומתנתו קיימת שנכסיו הם שלו אבל האשה לא תוכל למכור וליתן שיהא המקח קיים בלי רשותו שאין הנכסים שלה דמה שקנת' אשה קנה בעלה וכאשר יתן לה מתנ' הוא כאלו פירש שלא יאכל פירות. וא"כ באופן שיועיל פירושו של הבעל על הפירות או על המכיר' לאחרים יועיל גם כן על הירוש' ואף כי יש לחלק ולומר דמן הלקוחות יוכל לסלק דטעם הדבר שמוציא מהן הוא דלוקח ראשון שוייה