מהר"ם פדואה קח

רבנן בתקנת אושא סוף יש נוחלין אם כן יוכל לבטל כחו אבל ירושה לא כמו שאר יורשין שלא יוכלו לסלק מכל מקום במתנ' ותנאי גמור יוכל לסלק ולבטל כחו שלא ירשנ' כאשר הבאתי מן רש"י ותוספות דפרק הכותב לעיל ועוד נראה לומר שהיבם כאשר יתן לה מתנה גמור' לא יצטרך לפרש בהדיא שאם מתה לא ירשנה ולא נצטרך לבא למחלוקת של רש"י ותוס' ושאר פוסקים במשנ' של שומרת יבם שמתה בפרק האשה שנפלו ובהחולץ על דברי ב"ה שאמרו הנכסים בחזקתן כי אף אם נאמר שהם בחזקת יורשי הבעל והיבם ירש את הכל אפילו הכי נראה שאחר שיתן לה במתנ' לא ירש דמה שנאמר נכסים בחזקת יורשי הבעל היינו משום שבחיי' היו בחזקתן דהיבם מוחזק בנכסים משעת מיתת אחיו שהוא יורש את אחיו דאין לה ליטול כתוב' עד שתחלוץ כאשר פירשו התוספות שם משום דאין כתוב' נגבית מחיים. אם כן מה שיורשי הבעל יורשים אחר מותה אינה משום שהם יורשין האשה רק שיורשים אחיהם שהנכסים עדיין בחזק' הראשונה ולא משום שהיבם הוא יורש של היבמה דהא כל הפוסקים שוים שנכסי מלוג שלה שנפלו לה כשהיא שומרת יבם לא ירש אותה היבם כדברי ב"ה הואיל דלא היה לבעלה זכות בהם וא"כ מאחר שהיבם שהוא יורש של אחיו נתן להיבמה קצת הנכסים במתנה גמורה אין לו עוד בהם זכייה מכח אחיו כי הם של היבמה כמו נכסי מלוג שנפלו לה כשהיא שומרת יבם והוא לא ירש' אותה כך נראה לי. אכן לרווחא דמילתא אם ירצה היבם יכתוב לה במתנה בהדיא שלא ירשנה או שלא יהיה לו בהן שום זכות לא בחייה ולא במותה. ומה שאמר האי בר סמכא שלא יכול לדור עמה אפילו קודם חליצה לא שמיע לי ולא סבירא לי כי בתשובות הרשב"א בסי' ר"ט יש שאלה יבם שחלץ יבמתו אם מותר להיות עמה ולאכול על שולחנו אחר חליצה ומעשה בא לידנו באחד שהיתה בת אחותו יבמתו וגייסי אהדדי מחמת שהיתה אוכלת על שולחנו בחיי בעלה וכן לאחר מיתתו מי הוי כארוס וארוסה כדגייסי אהדדי ע"כ השאלה. א"כ נראה במה שהיתה אוכלת על שולחנו אף אחר מיתת הבעל שהיתה זקוקה לו לא היו מסופקים אם יאות עבדי רק על אחר חליצה שאלו וגם הרשב"א לא הוכיח השואל על זה והשיב לי על אחר חליצה לבד שמע מינה שאין בזה חשש איסור ומילתא דמסתברא הוא כי אפילו אחר חליצה לא היה ראוי לחוש כי אינו דומה לארוסה דגייסה שנתגרשה דההוא גייסי בדבר אישות שהיו דעותיהם להתקרב באישות שלכך עשו אירוסין ויש לחוש אחר גירושין שישובו לכסלם אבל חלוץ וחלוצה שלא עשו מעשה שמורה שדעותיהם להתקרב אין לחוש וכן רמז הרשב"א עצמו שיש לחלק. אכן מאחר שמצא קצת ראיה מהירושלמי מסיים ואומר בלשון הזה משמע נמי לכאורה דחולץ דכוותיה וכו' ואמינא הבו דלא לוסיף עליה ודוקא חלוץ וחלוצה דאם יבא אחר כך עליה יהיה בו איסור דאורייתא לכל הפחות לאו דלא יבנה דכיון שלא בנה שוב לא יבנה אבל קודם חליצה אף אם יבא עליה אין בו ודאי איסור דאורייתא אפי' לאבא שאול דסובר דאם מכוין לשם נוי דפוגע בערוה דדלמא לא יכוין לשם נוי אלא ליבום כל שכן לחכמים דסברי יבמה יבא עליה מכל מקום שם בפרק החולץ ויש מי שפוסק כוותייהו משום הכי אין למילף מן חלוצה וכל שכן דאין למילף מגרושה אף לאותן פוסקים שפסקו דאפילו פנויה גרושה לא תדור מ"מ יש בו איסור זנות שבא על גרושתו הפנויה וגם יש לחוש מחמת שכבר הורגלו באישות כנ"ל. ועל אשר שאלת אם הלשון של שטר חליצה בלי ערעור ופקפוק כלל ר"ל בחנם ולבטל תקנות הקהילות אין נראה לי לבטל התקנה בעבור מלות