מהר"ם פדואה קו

מפני מי אשה מפני איש ואם יכולין הן זה פותח לכאן וזה פותח לכאן בד"א בזמן שנשאו הא לא נשאו לא ובכהנת אפילו לא נשאו והארוסה שביהודה כנשואה היא החולץ ליבמתו אף על פי שעשה מאמר הרי זה לא יפנה שאין מאמר קונה קנין גמור עכ"ל הירושלמי ועל זה אמר הרשב"א וז"ל וכיון דמייתי הכא חולץ ליבמתו לומר שאף על פי שעשה בה מאמר אינה כנשואה וקאמר ארוסה שביהודה הרי היא כנשואה משום דגייסי אהדדי משמע נמי לכאורה דחולץ דכוות' דכל דלא גייסי הרי היא כארוסה ואי גייסי כארוסה שביהודה הרי היא כנשואה ע"כ. ולולי שהורה חכם הייתי אומר להביא ראיה מן הירושלמי ההפך כי מן הסברא אף אם נאמר שמאמר קונה קנין גמור מ"מ לא יהיה עדיף מאירוסין בהן דאורייתא כי המדקדק בפרק ד' אחין על הא דבעי רבה מאמר לב"ש אירוסין עושה או נשואין נראה שפשוט לתלמוד דאינה עדיף מאירוסין. והבעיא היא רק לענין חופה ומפרשים שם התוספות שר"ל היכא דבעל אחר המאמר והיינו שהבעי' היא אחר שעשה מאמר שפרחה ממנו זיקת יבמין וחל עליו זיקת אירוסין כדאיתא שם א"כ הביאה בעל כרחה אינה כחופה כמו שאר ארוסין או דילמא היא כחופ' כשאר ביאת יבמים דהיא בעל כרחה ועי"ש. מ"מ מה שעלה בדעת רבה שנשואי' עושה אינה בלא ביאה ומה שסובר רבא שעושה ספק נשואה בפרק החולץ על משנת שומר' יבם שנפלו כו' אין הלכה כמותו כאשר הביאו שם התוס' בשם רב יהודה גאון. אכן בר"ן בפרק האשה פוסק כרבא אך הר"ן עצמו מביא בשמעתתא ההיא דעת הרמב"ם ומפרש דרבא אליבא דב"ש מתרץ וקאמר דמאמר עושה ספק נשואה אבל לב"ה אפי' אירוסין אינה עושה. וא"כ לפי סברא זו היה נראה שמיירי הירושלמי אפילו היכא דגייסי דאי בדלא גייסי למה תלה הטעם מפני שהמאמר אינה קונה קנין גמור אפי' היה קונה קנין גמור לא היה עדיף מארוסה והיה לו לומר משום דלא גייסי דזיל בתר טעמא דמה הפרש יש בין נשואה לארוסה אלא שנשואה גייסי וארוסה לא גייסי ומשום הכי ארוסה שביהודה כנשואה דמי. אבל אי מיירי הירושלמי אפילו היכא דגייסי אתי שפיר דצריך לטעם דאינו קונה קנין גמור שר"ל שאפילו כארוסה אינה דארוסה קונה קנין גמור ר"ל היא אשת איש ממש מדאורייתא מה שאין כן במאמר דהוא מדרבנן לענין שצריך ג"כ גט עם החליצה ולפסול על האחים לכן אף אי גייסי אהדדי אינם באיסור זה דלא גזרו כי אם באותם שהיו להם פעם אחת אישות יחד מדאורייתא דנתקרבו יחד בדעותיהם אבל במעשה מאמר אין בו כל כך קירוב דעת מאחר שאינן קדושין גמורים והנה על כרחי בטלה דעתי אצל דעת הגאון אכן היכא דלא גייסי אהדדי מקודם מודה גם הוא כנ"ל. נאם מאיר בכמ"ר יצחק זכרונו לברכה קצנאילנבוגן: יז שאלה יבם שנתפשר עם יבמתו שתעמוד אתו בביתו ותהיה זקוקה לו ולא תחלוץ כי זקינה היא ואינה רוצה להנשא לאיש אכן בתנאי שישליט אותה בקצת נכסים באופן שתוכל לתתם ליורשים במתנה או בירושה ולזה עשה לה שטר על קצת הנכסים והשואל אמר שבר סמכ' אחד אמר שלא יועיל שום שטר להשליט' בנכסים אם לא יחלוץ וגם אמר שאסור לדור עמה בבית אחד אפילו קודם חליצה. עוד שאל אם ירצה לחלוץ אם הוא מחויב לחלוץ בחנם שתטול כל כתובתה ותוספת' אף כי הנכסים מועטים הם ובטל ממנו תקנ' קהילות שו"ם שהברירה ביד היבם אם לחלוק עמה כל העזבון או לתת לה כתובתה ותוספתה באשר בידה שטר חליצה ממנו שזה לשונו מתחייב היבם ליתן לה חליצה תוך שלשה ימים אחר בקשת' בלי ערעור ופקפוק כלל