מהר"ם פדואה קג

על המקילים בטח באשר כל הרנון הזה תולדתו משבויה לכהן ובפ"ב דכתובות אמרו בשבויה הקילו כי חששא בעלמא הוא כדפירש שם רש"י : עוד אפשר לי לזכות ולדון שבנדון דידן כ"ע מודים דשתיקת האב אינה ראי' לפסול זרעו מאחר שהאב עצמו לא היה נפסל ולא נתחלל במה שאמרו לו שאשתו נחבשה בידי נכרי' דביאתו בעבירה אינה מחללו כדמפורש בברייתא פרק עשרה יוחסין ובפרק קמא דכתובות קאמר אליבא דרבי מאיר על חלל ושתק וז"ל והאי דשתיק משום דלא איכפת ליה ופירש שם רש"י והאי דשתיק לאו משום דאודי אלא משום דלא איכפת ליה הואיל ולאו פסול קהל הוא א"כ זכיתי לדון שמדבריו נלמוד לשאר התנאים חביריו החולקים עליו לומר אף כי אינם סוברים כמותו באלה הואיל ומיהו פסול כהונה הוא. מ"מ נאמר שבכיוצא בנדון דידן מודי' וע"כ לא נחלקו אלא בדבר ההוא שלפי דברי הקורא אותו חלל נתחלל הוא עצמו מיהו מן הכהונה אבל בכאן שעל זרעו לבד דברו המעוררין והוא עצמו לא נפסל בהכי נאמר שכולם מודים דלא איכפת ליה אכן חלילה להשען על דבורי לכתחלה ולעשות מעשה להתיר לכתחלה לישא מהם כי אפילו על ארבע חרשי' המקילים כנ"ל לא אסמוך לכתחלה להתיר בשלוח כ"ש על דבורי הנקלה ושפל אישים רק על אלה באתי והארכתי לדבר בהיתר משפחה זו לומר שאם יש כהן אשר נשא מהם בשכבר לא מלאני לבי לכופו לגרש ואפילו להתיר לו תקנת ר"ג לגרש בעל כרחה או לישא אחרת אצלה לא אטפל בו מאחר שיש לנו גדולי עולם לסמוך עליהם להקל: אמנם בנדון דידן שלא נשא המארס עדיין ובאירוסין לא עשה עדיין שום דבר. כי הלכה כרבא פרק עשרה יוחסין שדוקא בעל לוקה אבל קדש לבד לא לקי כדמפורסם א"כ אם יעמוד וישאנה יקרא עושה מעשה לכתחלה בכן אמר המארס הזה אשר לבו נוקפו מעיד על קדושתו היותו מיוחסי הכהונה השומעים לרחק ולא לקרב כדאמר רבי שמעון בן גמליאל במסכת עדיות שהכהנים המיוחסים נהגו סלסול בעצמם לקדש עצמם במותר להם ואינם שומעים לקרב כל שכן בכאן שיש לו ג"כ גדולי עולם האוסרים ולבו נוקפו בכן אומר שאין כאן בית מיחוש לתקנת ר"ג כי לא גזר ותקן במקום שיש מצוה או חשש איסור דבמרדכי כתב בשם רבינו תם דאשה העוברת על חרם או על שבועה דיכול לגרשה בעל כרחה וכתב דפשיטא דלא תקן ר"ג מ"ה לעכב על ידו שלא יעשה מצוה. נמצא שהמארס הזה ג"כ יכול לגרשה בע"כ ולא יחוש לתקנת ר"ג באלה ואם אולי לא יוכל לגרש על כרחה כי תתעלם ממנו או ירא לנגוש למקום אשר היא שם מחמת משפחתה תשב עד שתלבין ראשה והוא ישא אחרת הגונה לו כי גם תקנה זו שלא לישא שתי נשים לא תקן רבינו גרשום במקום מצוה אף כי המפקפק יוכל לערער ולומר כי תקנה זו לישא שתי נשים אין כח ביד מורה להתירה אפילו אם יש לו טעם נכון כי זה לשון התקנ' חרם תקנת הקהילות שלא ישא איש שתי נשים ואין להתירה רק במאה אנשים מן שלשה קהילות ומן שלשה ארצות וגם אותם לא יסכימו אם לא יראו טעם מבורר להתיר ושתהא כתובתה צרורה ומונחת ביד נאמן במשכונות או במעות עכ"ל התקנה הרי שאפילו כי יש להם טעם מבורר הצריכו ק' אנשים מן שלשה מדינות ומן שלשה קהילות אכן נראה שמה שאמר טעם מבורר להתיר היינו במקום שלא נוכל לומר שלא חלתה בו התקנ' אך חלתה התקנה רק יש צורך וטעם מה להתיר התקנ' בזמן מה מן הזמנים או לעקר התקנה מכל וכל. אך במקום שנוכל לומר ולדון בכאן לא