מהר"ם פדואה קב

כו' עד אבל עכשיו השותק על המריבה הרי הוא משובח ע"כ. ונראה בודאי שהרמב"ם ושאר פוסקים שהביאו דבריהם לפסק הלכה ולא חלקו באלה שאינם סוברים ככה : שנית הרמב"ן ורשב"א שדו ביה נרגא ואמרו שלא נאמרו דבריהם הללו בפסולי שתיקה אלא במי שנסתפק בפסול כגון משפחה שנטמע בה פסול או ספק פסול אבל משפחה שבחזקת כשרות כל דשתיק מיוחס טפי ע"כ דבריהם. והספר מגיד משנה הביאם בפרק י"ט דאיסורי ביאה והם דברי האחרים אומרים אשר הביא הר"ן בסוף פרק קמא דכתובות והם גם כן דברי ר"י לדעתי אשר הביא הטור א"ע בסימן ב' אכן בלי ספק הרמב"ם לית ליה חילוק זה דהא בפרק הנ"ל הזכיר פסול דקורין לו ממזר או חלל ושותק סתם ותיכף בסמוך לו אמר וז"ל משפחה שנתערב בה ספק חלל כל אלמנה מאותה משפחה אסורה לכהן לכתחלה כו' הרי לך שבדבריו המוקפים יחד הזכיר בסופר משפחה הנתערבה וקודם לה הזכיר פסולי השותקים סתם א"כ סובר שמדבר התלמוד בכל אדם: שלישית דעת אחרת שהביא הר"ן בפרק הנ"ל ששתיקה אינה פוסלת אלא דוקא כשצוח על פסול אחר דכיון דצוח בהאי ושותק בהאי מוכח דמשום דקושטא הוא שתיק עכ"ל. והם דברי רש"י שם באותה שמעתא. והתוספות כתבו עליו שם וז"ל אבל ממזר צוח וחלל שתק לא בחנם פי' בקונטרס תרווייהו באדם אחד עכ"ל התוספת והמדפיס דלג זה בתוספות: רביעית נרד לעיקרו של דבר מכח מה נפסול זרעו של אבי הארוסה משתיקת אביה דנאמר שתיקה כהודאה דמיא אם כן לא יהיה שתיקתו יותר מהודאתו ואף מהעדתו. והתוספות פרק יש נוחלין מביאין שה"ג כתבו דהא דפסקינן שהלכה כרבי יהודה כדשלח רבי אבין היינו דוקא כשפוסל על ידי הכרת בכורה אבל אין הלכה כרבי יהודא שיהא נאמן לומר זה בן גרושה או בן חלוצה וכו' ואין נראה וכו' עכ"ל התו' שם ובפ' החולץ כתבו התו' דברי הלכות גדולות אלו בשם ר"ת וכן בהג' ברמב"ם פרק ט"ו דאיסורי ביאה צירף ר"ת עם ה"ג מעתה לפי ה"ג ולפי ר"ת לדעת התוספות והה"ג מה לי בשתיקותו של אביהם והלא אף אם יעיד ויאמר עליהם היותם חללים אינו נאמן אם כן מה זו שתיקה לא מעלה ולא מורידה ונראה לי אליבא דכ"ע אם היו לאבי הארוס' ששתק על הדבר בני בנים מאשה זו הן זכרים הן נקבות אז לכ"ע שתיקתו לא הועיל' לפסול זרעו כלל אפילו אותם שלא היו להם בנים דתניא בפרק החולץ רבי יהודא אומר נאמן אדם לומר על בנו קטן ואינו נאמן על בנו גדול ואמר רבי חייא בר' אבא אמר רבי יוחנן לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול גדול ואין לו בנים זהו קטן ומפרש שם התוס' כשיש לו בנים אז אפי' אבנו אינו נאמן דאין סברא שיהו בניו פסולין ובני בניו כשרים א"כ נראה בודאי שה"ה בכאן לכל הבנים שאם יש לאחד זרע שאז כולם כשרים שאסורם והיתירם תולה בחד עניינא דאין סברא שחד יהיה כשר וחד פסול וק"ל ואם אין לו בני בנים מ"מ המתיר יוכל להשען על דברי הראב"ד בדורות הללו שאין בית דין נזקקין על החרפות או על דברי הרמב"ן ורשב"א כי משפחה זו לא נתערבה בה ספק פסול ואין כאן דבר בלעדי שתיקה זו או על דברי רש"י שלא צוח כאן האב בנדון דידן בפסול אחר או על דברי ה"ג ור"ת שהאב אינו נאמן עליהם בהעדתו כל שכן בשתיקתו והמתיר יוכל להשען