מהר"ם פדואה קא

לאשר בגזירת ר"ג נזכר על תקנה זו שאין להתירה רק במאה אנשים משלשה קהילות ומג' ארצות וגם אותם לא יסכימו אם לא יראו טעם מבורר להתיר הרי שאפילו כי יש להם טעם מבורר הוצרכו ק' אנשים מג' קהילות כנ"ל ולפי זה נוכל לומר שאף המחבר הנ"ל יודה בתקנת של גט על כרחה שלא גזר בחומרא זו ואינו חולק על דברי הר"ם דפרק המדיר. אכן הרשב"א הנ"ל וחביריו שלא חששו וסוברים להתיר אף בתקנת שתי נשים נראה שהם מפרשים לשון התקנה שאומר טעם מבורר להתיר ר"ל שיראו צורך וטעם מה בזמן מן הזמנים או לצורך שעה או לעקור התקנה לגמרי. אבל במקום שנוכל לומר ולדון בכאן לא תקן ר"ג מעולם כנזכר בלשונם הנ"ל הרשות נתונה ואינה צריך לא ק' אנשים ולא שלשה קהילות כי אין שייך היתר בדבר הזה רק תלמוד ודקדק שעל כיוצא לא גזר וק"ל מ"מ בתקנה של גט על כרחה מצאנו ראיות מפורסמות כנ"ל שלא תקן במקום מצוה אם כן מי הוא זה שימחה ביד האיש כמ"ר דוד בר' שלמה אם ירצה לגרש אשתו פייאמיט"ה בעל כרחה או מי הוא זה אשר יעלה על לבו לכופו להכניסה לביתו מאחר שלפי העדיות כנ"ל לכל הפחות היא כעוברת על דת יהודי' ואפשר אף בכלל עידי כיעור ובזה אל יטעה שום אדם לומר הלא בדין עוברת על דת הוזכר שצריכה התראה דזהו דוקא אם רוצה להפסידה כתובתה דעל זה קבעי תלמודא בסוטה פרק ארוסה או היכי שב"ד רוצים לאוסרה עליו על כרח' דאינה אסורה עליו כי אם בקנוי וסתירה אבל פשיט' שמצוה לו לגרשה אף כי לא התרה בה ויתן כתובה וכן כתב הטור אה"ע בהדיא בסימן קט"ו שאף אחר שנשבעה שלא עברה על התראתו שאין כופין אותו להוציא אך מצוה לו להוציא. וכן לא נמצא בשום א' מן המורים הנ"ל שכתבו היתר לגרשה על כרחה שהזכיר התראה כי לא נזכר התראה בתלמיד ובפוסקים רק להפסידה כתובתה וסברא נכונה היא כי מה לי בהתראה אם לבו נוקפו עליו שזנתה והיא אסורה לו ממילא אם באמת זינתה אף אם לא תעבור עוד. ולזה בהא נחיתנא נבהא סליקנא שכמ"ר דוד הנ"ל יוכל לגרש אשתו פייאמיט"ה הנ"ל בעל כרחה אם יוכל להשיג לו דרך לעשותו ואם תקצר ידו להשיג מבוקשו בנתינת הגט תשב עד שתלבין ראשה ואין לכופו להביא אל ביתו ולחייבו בשאר כסות ועונה. נאום הטרוד מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן בח"ה דפסח שא"ג לפ"ק: יד נדרשתי על איש פלוני וכהן הוא אשר ארס בת איש כהן ומאז אחרי ימים מה נודע לו שפעמים רבות נאמר לאבי הנערה בפני קהל ועדה איך אשתו נחבשה על ידי גוים קודם הולידו ממנה נכי כל זרעו ממנו מחולל והוא שתק ולא ענה דבר בכן לבו של המארס נוקפו פן יחלל זרעו ומבקש לפטור ארוסתו והיא ממאנת להתגרש ונשאלתי אם יוכל לגרשה בעל כרחה או לישא אחרת אם יש לחוש בנדון דידן בתקנת ר"ג מ"ה עד כאן השאלה: בטרם אדבר בהיתר המארס לגרשה בעל כרחה או לישא אחרת אקדים ואומר בטח שאין לפסול זרע אבי הארוסה ולקרותה חללים חלילה כי ימצא להם צד היתר מארבע פינות באשר ארבע מיני מחלקות בדבר והמתיר יוכל להתלות באילן גדול בכל ארבע המינים אף כי כל המורים הושוו דעתיהם לפסוק שכל שקורין לו בשם אחד מן הפסולים ושותק שחוששין לו ולמשפחתו עד שיבדוק והיינו כת"ק דברייתא פ"ק דכתובות בענין אלמנת עיסה: ראשונה הראב"ד בהשגותיו אמר שכל אלו שאמרו על שתוקיהן שהם פסולים לא אמרי אלא בדורות הראשונים שהיו בית דין נזקקין על החרפות שאדם מחרף את חבירו