מהר”ם חלאווה על פסחים צו

עשוי לחזק אבל במקום העשוי לחזק אינו עובר מכלל דפחות מכזית אפילו במקום שאין עשוי לחזק אינו חייב לבער. ולאידך לישנא אמרינן דבמקום שאין עשוי לחזק אפילו פחות מכזית חייב לבער. ומדקאמר חייב לבער משמע דחייב מדאורייתא ואע"ג דפחות מכזית הוא דילמא מדמי' השבתה לאכילה מה אכילה קיימ"ל חצי שיעור אסור מן התורה אף השבתה נמי. מיהו איסור' הוא דאיכא אבל מלקות ליכא דלא עדיפא השבתה מאכיל' והא דקתני בברייתא חוצץ ועובר פי' מתבער וכדאמרי' לעיל (ח"י). ופירש"י ז"ל מקום העשוי לחזק בשולי העריבה שצריך לחזקו ולהדקו כדי שלא יצאו המים דרך שם. ומקום שאין עשוי לחזק אפי' בדפנות. וללישנא קמא כזית בשוליים אינו חייב לבער בדפנות חייב לבער פחות מכזית אפי' בדפנות אינו חייב לבער. וללישנא בתרא כזית בכל מקום מבער פחות מכזית בשוליים אינו מבער בדפנו' מבער. ואמרי' קשיין אהדדי ולאו לאקשויי ברייתא אברייתא קאמר הכי דהא תנאי נינהו כדאשכחן בכוליה תלמודא אלא הכי קאמר כיון דאקשיין אהדדי כמאן מינייהו עבדי'

ע"ב סמי קילתא מקמי חמירתא. ורב יוסף אוקי תרתי ברייתא כתנאי חמירתא כת"ק דאמר דפת שעפשה אעפ"י שאין דעתו לאוכלה חייב לבער כיון שראויה ובשלא נפסלה מלאכול לכלב. אלמא כזית לעולם חייב לבער. וקילתא כר' שמעון בן אלעזר דקא פטר בפת שאור שיחדה לישיבה אלמא אפי' כזית בטל כל שאין דעתו לאכלה. ואתקיף אביי תירצת כזית דחזי' דפליגי ביה אבל פחות מכזית מאי תירצת ביה כלומר דבשלמא לר' שמעון כיון דאשכחן ליה בכזי' דמבטל כל שאין דעתו לאכלה ה"נ משמע דפחות מכזית אפילו דעתיה עליה בטיל משום דלא חשיב כלל וכדדייקי' עלה דמתני' אלא לת"ק דוקא בכזית שמעינן ליה דמחייב בכל מקום אלא בפחות מכזית מנא לן דמחייב כשדעתו עליו וכי תימא דדייקי' בה כמתני' הא ליתא דהא קתני מפני שראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות משמע דתלי טעמיה בראויה הא כל שאינה ראיה כלל כלל לא מחייב ופחות מכזית אינו ראוי (ח"י) ואוקי אביי תרתי בריית' כר"ש ולא קשיא כאן במקום לישה כאן שלא במקו' לישה. ופירש"י ז"ל דבמקום העשוי לחזק דתרתי ברייתא לא דמו אהדדי דקמייתא קרי עשוי לחזק שוליים ושרי בהו אפי' כזית ושאין עשוי לחזק דפנות ושרי בהו פחות מכזית הואיל ומקום לישה הוא. ובשיפתא דאגנא לא איירי כלל ובריית' קרי עשוי לחזק דפנות הואיל ומקום לישה הוא ושרי בהו פחות מכזית כקמייתא ושאין עשוי לחזק שיפתא דאגנא ולא שרי בה אפי' פחות מכזית כיון דלאו מקום לישה הוא ובשוליים לא איירי כלל ואשתכח דלא פליגי אהדדי

ורב נחמן אמר שמואל אתא לאשמועינן דשני חצאין זתים וחוט של בצק בניהם אם אוחז בחוט ונטלין עמו דהיינו אוחז בקטן וגדול עולה עמו דינו בכזית וללישנא דסמי קילתא בכל מקום בעריבה חייב לבער ולר' שמעון בכל מקום חוץ משוליים חייב לבער אבל שני חצאי זתים שאין חוט של בצק ביניהם דינו בפחות מכזית

ואמר עולא לא אמרן דדיגן בפחות מכזית אלא בעריבה אבל בבית כל שהן כשני חצאי זתים חייב לבער דזמנין דמכנסי ונפלי אהדדי והוי כזית עיסה במקום אחד כדכתיבנא בפ' קמא. והדר מבעיא לן בית ועליה מהי וכו' וא"ת והא לכולי עלמא בעריבה כל שאינו במקום לישה אפי' בפחות מכזית אחד חייב לבער ואלו הכא בבית בעינן שני חצאי זתים ומשום טעמא דמכנשי אבל בחצי זית אחד משמע דלא.. א"ל שאני עריבה שהחמץ עומד במקומו ולא מאיס הלכך אפי' פחות מכזית חייב אבל בית דמלכלך ומאיס לא וכן לאידך גיסא שני חצאי זתים בעריבה דינן כחצי זית משום דלא מכנשי אבל בית דמכנשי דינן בכזית.. כך היא שיטת השמועה לפירושו של רש"י ז"ל

ולענין פסק הלכה הרב אלפסי ז"ל פסק כלישנ' בתר' ולחומרא כדאמרינן סמי קילת' מקמי חמירת' והדין עמו דסתמא דמתני' הכי מכרעא טפי דקתני בצק שבסדיקי עריבה ומדקתני בסדיקי משמע דעשוי לחזק הוא ואפי"ה קתני דכזית חייב ולא הביא בהלכותיו הא דעולא דמחלק בין בית ועליה ולא דרב נחמן דשני חצאי זתים.ושמא דרב נחמן לא אצטריך דתליא בההיא דאוחז בקטן וגדול עולה עמו. ודעולא נמי הא קתני מתני' עריבה דמשמע דהא בבית קאי על דיניה דכזית חשיב ואפילו בשני מקומות דכיון דלא הוי בסדקין מה לי מקום אחד מה לי בשני מקומות אבל פחות מכזית לא קא חשיב. והר"ז ז"ל פסק כתירוציה דאביי דאוקמינהו