מהר”ם חלאווה על פסחים ח

תורה ויאדיר

מאימתי ארבעה עשר אסור בעשית מלאכה פירש רש"י ז"ל במקום שנהגו שלא לעשות וקשי' דמאי אסור דקאמר ועוד אמאי פליגי בה נחזי היכי נהוג ועוד אדמהדר ליה בסמוך אמינא לך אנא מלאכה דרבנן ואמרת לי חמץ דאוריית' ואהדר ליה אידך שעות דרבנן לימא ליה אמינא לך אנא מנהג' ואמרת לי איסור' ותו לא הוה מצי למימר ליה שעות דרבנן. ובתוספות פירשו דאיסור' ממש קאמר ומדרבנן דהכי אי"ל לר' יהוד' בפ' מקום שנהגו דאמרי' מדקאמר ר' מאיר מנהגא אלמא ר' יהודא איסורא אית ליה

ר' אלעזר בן יעקב אומר משעת האור קס"ד השת' דאור אורתא ואסיק דמעמוד השחר קאמר : ולמאי דאסיקנא ר' אליעזר דלא כב"ש ודלא כב"ה כדתנן בפ' מקום שנהגו הלילה ב"ש אוסרין וב"ה מתירין עד הנץ החמה ולמאי דקס"ד ר' אליעזר כב"ש ואמר לך לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה

היה עומד ומקריב על גבי המזבח איברים ופדרים שלא נתעכלו מבעוד יום דהקרבה בתחלה ליכ' בלילה אם שוה לו לטומאה לא שוה לקרבן והתם אמרי' דחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש משום דכתיב או לבת

דף ג' ע"א ת"ל ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה. וא"ת מעתה למה לי קרא דעד יום דאינו נאכל בלילה תיפק לי' מדאצטריך קרא למעוטי שאינו נשרף בלילה דאי נאכל בלילה פשיט' דאינו נשרף דאין מביאין קדשים לבית הפסול. א"ל דאצטריך דהוה אמינא דביו' אתא לשאר לילות דלאחר שלישי ואיכא למידק דהכא אסיקנא דאין שורפין קדשים בלילה ובירושלמי נמי אית' הכי דגרסי' התם והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו אחר שני בקרי' בקרו של חמשה עשר ובקרו של ששה עשר וכיון שכן מאי האי דתנן בפרק במה מדליקין אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט ואמרינן עלה בגמרא מאי שמן שריפ' שמן תרומה שנטמאת ומבעי לן מה"מ ותיפוק לי דאפי' בחול נמי אינה נשרפת בלילה דהא התם תרומ' חשבינן לה לענין זה י"ל דבירושלמי מקשי ומתרץ לה אמר ר' יוחנן ירדו לה בשיטת ר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר מילה שעבר זמנה נימול בין ביום בין בלילה מאי אית לך למימר תרומה שעבר זמנה נשרפת בין ביום בין בליל' א"ר יודא בן פזי מכיון שנטמאת כמי שעבר זמנה דמיא וכבר הארכתי בה שם בבמה מדליקין בס"ד

לישנא מעליא נקט ולאו למימרא דלילה לשון מגונ' דהא תנא דבי שמואל קתני ליה וטובא איכא בתורה אלא דתנא דידן דפתח ביה בריש עידניה נקט ליה לישנא מעלי' משום פתח דבריך יאיר מבין פתאים

שהרי עקם הכתוב שמנה אותיות ולא הוציא דבר מגונה והשתא קס"ד דשאר טמא דכתיבי באוריית' להלכותיו באו ולהמאיסו וכדכתיב שקץ תשקצנו

רב אחא בר יעקב אמר שש עשרה ה"ה דהוה מצי למימר שבע עשרה דבמקום טמא איכא מקרה אלא דמאידך דקאמר עשר שמעינן לה

שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב. י"מ באשה קראה למרכב מושב דרך כבוד משום פסוק הרגלים שכך כתוב בנדה וכל אשר יגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וכל אשר יגע בכלי אשר היא יושבת עליו וכבס בגדיו ורחץ במי' וטמא עד הערב הרי שפיר' דין משכב ומושב כדינו לטמ' אדם לטמא בגדים. וכתיב בתריה ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושבת עליו בנוגעו בו יטמא עד הערב. ובמה הכתוב מדבר אם במשכב ומושב והלא כבר אמור ועוד דבמשכב ובמושב אדם לטמא בגדים הוא וכן כתיב טומאת אדם לבד שהוא דין המרכב שמטמ' אדם לבד במגע אלא שהנושאו טמא לטמא בגדים. אלא ש"מ שזה המושב המיותר היינו מרכב אלא דאפקי' בלשון נקיה. והקשו בתוספות דבסמוך אמרי' דמשום ביעתות' דגמלא דאורחיה הוא לא שני בלישניה וכ"ש הכא כיון דלא שנו בדינייהו לא הוה ליה לשנות ולמכתב מושב במקום מרכב ועוד דבזה ליכא קרא יתירא. ופירשו הם ז"ל דמיתורא דקרא דמושב נפקא ליה ולא ממושב ממש והכי איתא בת"כ ואם על המשכב הוא זה משכב אשר היא יושבת עליו זה מושב כלי זה מרכב שנאמר בנוגע בו איזהו דבר שחלוק מגעו ממשאו הוי אומר זה מרכב

ע"ב אלא כל היכא דכי הדדי נינהו משתעי בלשון כבוד וכו' מעתה טמא דכתיב באוריית' משום לשון קצר' נקטינהו ובהני דעיקם הכתוב אשמועי' דכל היכא דמצי למימר לשון כבוד בכי הדדי טפי עדיף מלשון גנאי וכמו שפירש"י ז"ל

והא רוכבת ויושבת דכי הדדי נינהו רכבת כתיב. וא"ת