מהר”ם חלאווה על פסחים ז

לקמן אמר רב יהודא הבודק צריך שיבטל מ"ט ואסיק גזרה שמא ימצא גלוסקא יפיפיה דדעתיה עליה ואי אמר' בטול דאורייתא מאי קא מבעי לן מאי טעמא והא דאורייתא הוא ואע"ג דבדק אכתי לא סגי בהכי דשמא לא בדק יפה יפה וכל שלא בטל הא עבר על בל יראה ובל ימצא דרחמנ' בטול אצרכיה. אלא ש"מ דלכולי עלמ' השבתה דאורייתא היינו בדיקה ובטול דלאחר בדיקה דרבנן. וההיא דאמרי' דמדאורייתא בביטול בעלמ' סגי לאו משום קרא קאמר אלא דאע"ג דאצרכיה רחמנ' בדיק' מ"מ אי בעי לבטולי תו לא עבר עליה דבמאי דאפקריה ולאו דידיה לא קא עבר דשלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה הלכך מאי דאמרי רבנן דלא סגי ליה בביטול אלא בדיקה דוקא מדרבנן היא. הלכך אי בדיק אע"ג דלא בטיל אי אשתכח חמץ בזמן איסורו לא עבר עליה למפרע דלא חייביה רחמנא אמאי דלא ידע מיהו כדמשכח ליה אי משהי ליה עבר עליה ואי בטיל ליה מעיקרא תו לא עבר עליה אא"כ דעתיה עליה דבעי לזכויי ביה וכדבעינן למכתב גבי שמא ימצא גלוסקא יפיפיה אלא דרבנן אצרכיה אכתי לבעורי גזרה שמא ישכח ויאכל (ח"י)

מקום שמכניסין בו חמץ תירוצא היא כלומר במרתף של של יין ובמסתפק ומפרש ואזיל הני שתי שורות מאן נינהו ובגמרא פליגי בה אמוראי בפי' דמתני' ושם נפרש בע"ה

ירושלמי מרתף של יין צריך בדיקה של שמן אין צריך בדיקה אוצר בין של יין ובין של שמן א"צ בדיקה איזהו אוצר ואיזהו מרתף אוצר כל שאינו נתון עם הלחם בחצר מרתף כל שהוא נתון עם הלחם בחצר יש אוצר שהוא כמרתף ויש מרתף שהוא כאוצר אוצר ואינו בוש לאכול בו הרי הוא כמרתף מרתף והוא בוש לאכול בו הרי הוא כאוצר יש חצר שהוא כמבוי ויש מבוי שהוא כחצר חצר שהרבים בוקעים בו הרי הוא כמבוי מבוי שאין הרבים בוקעים בו הרי הוא כחצר ובענין שמן לקמן נאריך בה בע"ה

גמרא קא סלקא דעתין דאמר נגהי נגהי ממש משו' מאן דאמר נגהי קאמר הכי דההיא הוא דלא סליק ועוד דלמאן דאמר לילי פשיטא דלילי ממש קאמר

לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב לאו יכנס בכי טוב דכתיב בקרא קאמר דטובא כי טוב איכא אלא יכנס בדבר הטוב קאמר ואשכחן אורה דאקרי כי טוב דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב ונסיב לישנא דקרא משום דסליק לתרוייהו. וטעמא דיכנס בכי טוב היינו משום חשש מזיקין דלילה זמן מזיקין הוא וכדאיתא בפ' הכונס וקרא כתיב תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער. וא"ת כיון שכן אפי' מעירו נמי וא"כ הו"ל למימר יצא ואח"כ יכנס דאי אמרת בשלמא משום לסטים וגנבים מעירו ליכא למיחש כולו האי א"ל דאורחא הוא למנקט לעולם כניסה תחלה גבי בין השמשות זה נכנס וזה יוצא וכן בכל מקום

הכי קאמר וכאור בקר בעולם הזה כן זריחת השמש לצדיקים לעתיד לבא רש"י ז"ל פי' אור בקר עמו' השחר וזריחת שמש בחצי היום. ור"ת ז"ל פי' להפך אור בקר בחצי היום דכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים אלמא עד בין הערבים דהיינו משש שעות ולמעלה נקרא בקר וה"ק כאור חצי היום בעוה"ז כן תחלת הזריחה לצדיקים לעתיד לבא

הנודר מן האורה אסור באורן של ככבים וטעמא משום דלשון בנ"א דקרו לאור ככבי' אור דאי לאו הכי אע"ג דכתיב קרא לית לן בה. תדע דאמרי' במס' ערכין האומר משקל ידי עלי מביא חבית מלא מים ומכניס ידו עד מרפקו ובקרא כתיב והיה לאות על ידכה ואמרי' זו קבורת אלא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם

ע"כ ואי מספקא לך מלתא כלילה יהא בעיניך כגנב וא"ת והא תניא בפ' ב"ס ומורה אם ברור לך הדבר שיש לו שלום עמך אל תהרגהו ואם לאו הרגהו אלמא ספקא לקולא. א"ל התם בבן על האב או בשאר בני אדם והכא באב על הבן וכן אם זרחה עליו השמש וכבר כתיבנא לה התם בס"ד

אלמא אור אורתא הוא ש"מ אע"ג דמסיק ש"מ ואפ"ה מותיב אכתי תיובת' אחריני פי' הרשב"א ז"ל דכלהו לאו בחד בי מדרשא אלא כל חד וחד בבי מדרשא חד ורבינא ורב אשי מסדרי להו כלהו בהדדי. ונראה עוד דבשמע מינה קמא שפיר יליף דאיכא אור דהוה אורתא ומותיב לה דאכתי אשכחן אור דיממא ומנא לן דמתני' לאו יממא הוא עד דמייתי ת"ש מדתני דבי שמואל דקתני בפ' לילי ותו ליכא לאקשויי מידי וה"ה דהוה מצי לאיתויי מעיקרא הא דתנא דבי שמואל אלא אורחא דתלמודא הוא בהכי משום יגדיל