מהר”ם חלאווה על פסחים ט

וא"ת ולכתוב ישבת א"ל דכל לשון ישיבה חסר לדרשא אתי והוא יושב פתח האוהל ישב כתיב שב ואת' סימן לבניך ולוט יושב בשער סדום אותו היו' מנוהו נשיא עליהם ואלו כתיב ישבת לית בה דרשא. ולדידי קשיא דהא איכא ותרכבנה דהוה מצי למכתב ותשכבנה דלשון קצרה נמי. אא"כ נאמר דמשום ביעתות' דגמל איכא ביעתותא אורחיה הוא מה שא"כ ברוכבת דודאי ליכא ביעתותא. וכן וירכיבם

והשתא דאסיקנא דאור אורת' הוא כתב הראב"ד ז"ל דלאו משום לישנא מעליא בלחוד הוא דנקט אור פי' דלא משכחת לישנא מעליא לעולם להפך הלשון שלא יובן ממנו המכוון. אלא דהא דקיימ"ל דעם האור בעי למבדק כלומר דמדינא הוה ליה למימר משהחשיך ארבעה עשר דהיינו בתחילת חשיכה ומשום לישנא מעליא נקט אור דאית ביה לישנא דדינא וטעמא שאם יתחיל במלאכתו בכניסת הלילה שמא ישכח ויתעצל ולא יבדוק וכדאמרי' לא ליפתח בעידניה

מובטח אני בזה שמורה הוראות בישראל לא לגנויי לאידך קא מייתי לה דלשון קצרה עדיף אלא לשבוחי להאי. אי נמי לגנויי לאידך משום דאמר ומוסקין בטומאה דמשמע דלא סגי דלאו הכין ולשון קצרה בטעות לאו יאות (ודבר אחר מתוקן היינו משום שהמשיל בדבר מגונה)

ומצאו בו שמן פסול י"מ ע"ז דכתיב לשמצה בקמיה' ופסול לעבודה כדתנן כהנים ששמשו בבית חניו לא ישמשו בירושלם במקדש ואין צריך לומר לדבר אחר כלומר דס"ל בית חניו לאו בית ע"ז היא. וכתבו בתוס' דכהן שנשתמד עולה לדוכן לאחר שעשה תשובה דמדתנן לא ישמשו בירושלים משמע הא בנוב וגבעון כשרין וכל שכן לדוכן וכן מאי דכתיב על כן כהני הבמות לא יעלו על מזבחי דוקא על מזבחי ואין ראייתם מכרעת וה"מ בבית חניו דלאו בית ע"ז היא אבל לדבר אחר מנא לן אלא דקרא דכהני הבמות ע"ז הוא. אבל רבינו האי גאון ז"ל השיב בתשוב' דכהן שנשתמד אינו נושא את כפיו דאע"ג דפסול לא הוי מזוהם מיהא הוי דומיא דכלי' של בהמ"ק ששמשו בהן ע"ז דכתיב ואת כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכינו והקדשנו והנם לפני מזבח ה' ופרישנא ליה במס' ע"ז הכינו והקדשנז אסרום תחתיהם מיהו לקרות בתורה ראשון אפשר דדינו קיים דלא חמיר. כנשיאת כפים

שלחו ליה לר' יהודא בן בתירא שלם עלך ר' יהוד' ור' יהודא בן בתירה דלא סליק דלמא זקן הוה או שלא היה לו קרקע וכל שאין לו קרקע אינו חייב לעלות לרגל כדלקמן. אי נמי דנציבין בחוצה לארץ הוה ולא מחייב

יוחנן חקוקה סופר מלשון מחוקק או שם מקום דכתי' בספר יהושע ויצא משם חוקקה

איבו כך גרס' הספרי' א"ל איבו קיים א"ל אימא קיימ' ואיכ' מאן דלא גריס אימא קיימת בניחות' דא"כ רב שקרא קאמ' אלא בתמיה כלומ' עד שאתה שואלני על איבו שאלוני על אימא. ר"ח ז"ל גריס א"ל אבא קיים א"ל אבא קיים א"ל אימא קיימת א"ל אימא קיימת ופי' דר' חייא שאלו על אביו ורב השיבו שאביו שלו קיים וכן על אמו

דף ד' ע"א ההוא דקאמר דונו דינאי בדקוה. בשום מקום לא מצינו בדיק' אלא על חשש דבר שצריך לבדקו. והכי נמי חששו דלמ' לבו לע"ז דכתיב וישם את האחד בבית אל ואת הא' בדן ומשו"ה בדקוה. וכן באידך דאכיף ימא דכתיב לפני בעל צפון נכחו תחנו על הים

גרס' דוקא וכי תימא זריזין מקדימין למצות דתניא וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות דכתיב וישכם אברהם בבקר נבדוק מצפרא. ואיכא מאן דגריס וכי תימא זריזין מקדימין למצות נבדוק מצפרא דתניא וביום השמיני וכו' ומשמע דמוישכם אברהם בבקר יליף דמקדימין מצפרא ולא בלילה וא"ת דלמא התם משום דתלמיד חכם אל יצא יחידי בלילה ואע"ג דשלוחי מצוה אין ניזקין הכא בהקדמת ראית סדום ליכא מצוה א"ל דמקרא דעקידה יליף דאיכא מצוה ואיכא נמי נעריו עמו דכתיב וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו עמו. והרב אלפסי ז"ל שכתב וכי תימא הזריזים מקדימין למצות דכתיב וישכם אברהם בבקר ואעפ"י שכל היום כשר למילה אלא שהזריזים מקדימין למצות נבדוק מצפרא אי אפשר להולמו בשום פנים דמשמע דמקרא דוישכם ילפינן הקדמת מילה ושמא כותבי ספרי' שבשו הגרסא והכין הוא ואע"פ שכל היום כשר למילה הזריזים מקדימין למצות ותרתי קאמר וגרס' קמא דוקא: