מהר”ם חלאווה על פסחים עו

הא נאכלין בכל דירות

אבל לא בטבל. איכא מאן דלא גריס ליה בהלכות הרב אלפסי ז"ל משום דבסמוך מוקמינן ליה כר' שמעון דאמר מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל דלית ליה איסור חל על איסור לא באיסור כולל ולא באיסור מוסיף ואנן קיימ"ל איסור חל על איסור באיסור כולל ואיסור מוסיף. וכי תימא מ"מ הא איכא משום מצוה הבאה בעבירה כתבו בעלי התוספות דלא אמרו מצוה הבאה בעבירה אלא בקרבן או בלולב שמתפללין ומשבחים בו אבל בשאר מצות לא תדע לך דהתם במסכת סוכה ממעט סוכה גזולה מדכתיב לך ולא מפיק לה משום מצוה הבאה בעבירה ומשו"ה נמי לא גרסינן הכא פשיט' דמאי פשיטותא והא לא קיימ"ל הכי. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דאפילו בשאר מצות נמי אמרי' מצוה הבאה בעבירה תדע לך דגרסי' בירושלמי בפרק האורג גבי הקורע בחמתו ועל מתו בעין קמי ר' אבא במה דאתמר התם השוחט חטאתו בשבת כפר ומבי' חטאת אחרת אף הכא לא יצא ידי קריעה לא כן אמר ר' שמעון בן יהוצדק מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח אמר לון תמן היא גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך אנו אומרין הוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים אינו יוצא ידי חובתו בפסח בתמיהא. הלכך שפיר גרסי' פשיטא ואע"ג דליתא לדר"ש קיימ"ל דאין יוצאין בטבל וכדכתב הרב אלפסי ז"ל. וטעמא משום מצוה הבאה בעבירה. אלא דכיון דהאי איסורא מדרבנן הוא דמדברי קבלה ילפינן לה דאסמכינהו רבנן אקרא כל היכא דמשכח איסורא דאורייתא טפי עדיף ליה משום הכי גמר סוכה מתעשה לך. וטבל נמי אליב' דר' שמעון מקרא ואע"ג דלדידן ליתא קמה ליה במצוה הבאה בעבירה

בטבל טבול מדרבנן בעציץ שאינו נקוב. כתב הראב"ד ז"ל דמינה שמעינן דאפילו מי שאינו רגיל להפריש ימות השנה צריך להפריש ממצת הפסח אע"ג דמדרבנן הוא. מיהו אי אשתלי ולא אפריש יצא כל דאיכא אכתי לאפרושי דהא קיימ"ל כשמואל דחלת חוצה לארץ אינה טובלת אלא אוכל והולך ומפריש בסוף

מעשר שפדאו על גבי אסימון דרחמנא אמר וצרת הכסף בידך דבר שיש עליו צורה. פירש"י ז"ל אסימון דבר שאין עליו צורה פלדון בלע"ז. ואינו מחוור דהתם בבבא מציעא אמרינן מאי אסימון פולסא ובפרק במה אשה גבי דינר שבסנדלה משום בת ארעא אמרינן אי משום צורתא ליעבד ליה פולסא. אלמא פולסא דהיינו אסימון צורה יש עליו. אלא שהוא מטבע שנפסל ואין צורתו חשיבה ואנן בעי' מטבע חשוב מחמת צורתו

הקדש שחללו על הקרקע ואע"ג דאמרינן היו בונין בחול ואחר כך מקדישין דאלמא מחללים על הקרקע התם בבנין דהוה ליה תלוש ולבסוף חברו והוי כתלוש והכא בשדה וכרם

דף ל"ו ע"א ור' עקיבא מי כתיב עוני עני כתי' ואע"ג דשמעינן ליה לר' עקיבא במסכת סנהדרין דאית ליה יש אם למקרא. ה"מ ביכא דסתרי אהדדי אבל היכא דלא סתרי אהדדי מקר' ומסור' מסורת נמי דרשינן

תנו רבנן כו' אין לשין את העיסה בפסח ביין ושמן ודבש ואם לש ר"ג אומר ישרף מיד. מדקתני אין לשין ואם לש ישרף מיד על כרחין יותר ממהר להחמיץ משאר עיסה שנילושה במים בלבד עד שהחמירו כאן ואמרו דאין לשין לכתחילה שקרוב הדבר שתחמיץ מיד. והיכי דמי אי בלא מים והא לכולהו אמוראי מי פירות אין מחמיצין כלל או אין מחמיצין כל כך מיד כמים ואפילו לפירש"י ז"ל דמי פירות חמץ נוקשה הוי. ועוד דקתני אע"פ שאין לשין בו מקטפין בו אתאן לת"ק דמשמע לת"ק הוא דאשמועינן היתרא אבל לרבנן כיון דשרו בלישה כל שכן בקיטוף וקיטוף על כרחין על ידי מים הוא ואם איתא דלישה בלא מים דוקא מאי קאמר אתאן לת"ק אפי' לרבנן נמי איצטריך דעד כאן לא שרו לישה אלא בלא מים אבל קיטוף דבמים לא אלא ש"מ דכולה ברייתא על ידי מים הוא. ור"ג סבר דאם לש ישרף מיד דאי אפשר לשמרן שלא יחמיצו ואעפ"י שאין לשין בו מקטפין בו ורבנן קמאי שרו בין בלישה בין בקיטוף בדיעבד מיהא כדקתני אין לשין ותאפה מיד.ורבנן בתראי אסרי בין בלישה בין בקיטוף כדקתני את שלשין בו מקטפין בו דהיינו מים בלבד את שאין לשין בו דהיינו בתערובות מי פירות אין מקטפין בו. ושלש מחלוקת בדבר אי נמי דרבנן בתראי היינו רבנן קמאי אלא דבהא פליגי דר"ג אסר לישה אפי' בדיעבד ושרי קיטוף אפי' לכתחלה ורבנן אסרי תרוייהו לכתחלה ושרו תרוייהו