מהר”ם חלאווה על פסחים עה

שבאין לידי סרחון. ש"מ דשאר מינין אסורין וכלל נתנו לדבריהם כל שנתפח בבשולו אסור לבשלו בפסח דקצת חמץ יש בו ולפיכך אסרו תבשיל האורז ותבשיל הזרעוני' והא ליתא דאורז היינו ארוז שאנו קורין כן תדע דאמרי' במסכת ראש השנה מי שנלקט ביד יצא אורז שאינו נלקט ביד אלא פרכין פרכין וכן הוא לקיטת האורז שהיום קוצרין שבולת אחת ולמחר אחרת. ואפילו לדבריהם נמי הני תרי מיני לרבותא נקטינהו דאפי' הני דקרובין למין דגן אינן באין לידי חימוץ כל שכן שאר מינין. הלכך כל שאר מינין מותרים

אמר ריש לקיש עיסה שנלושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חמוצה כרת. פירש"י ז"ל כרת הוא דליכא הא חמץ נוקשה מיהא הוי ואסור דמי פירות אין מחמיצין חמוץ גמור אלא נוקשה מדלא קאמר מותר ויש מביאין ראיה לדבריו מדאמרי' במסכת מנחות פרק כל המנחות באות מצה תנו רבנן אין מחמיצין בתפוחים משום ר' חנינא בן גמליאל אמרו מחמיצין כמאן אזלא הא דתניא תפוח שרסקו ונתנו לתוך העיסה וחמצה אסורה. פי' תפוח של תרומה לתוך עיסה של חולין לימא ר' חנינא בן גמליאל היא ולא רבנן אפילו תימא רבנן נהי דחמץ גמור לא הוי חמץ נוקשה מיהא הוי אלמא לכ"ע חמץ נוקשה הוי. מיהו לא קשיא עלה הא דאמר ר' יהושע בן לוי לושו לי בחלבא או בדובשא דהתם בהא פליגי ת"ק סבר כיון דאית ביה מיא וממהר להחמיץ אסור ללוש וישרוף מיד ור' יהושע אית ליה דאפשר בשמירה ואמר לושו לי בשמירת חימוץ. אלא דהא קשיא עליה דאמרי' לקמן ותיקא והיינו משחא ומלחא והוא דרך בשול וכמו שפירש הרב אלפסי ז"ל שקורין אלעצידה וכן למיחרך תרתי שיבולי בהדי הדדי שרי ואע"ג דנפקי מיא מהאי ואזלי האי ובלעא משום דמי פירות אין מחמיצין דאלמא כלל אין מחמיצין וכן דעת ר"ת ושאר המפרשים האחרונים אלא שהראב"ד ז"ל כלשון ראשון. וההיא דמסכת מנחות לא קשיא דהתם ע"י מים היא שכבר היא עיסה וכיון שיש בה מים כל שלא משמרה ודאי מחמצת. ואי קשיא לך א"כ היכי קרי ליה חמץ נוקשה דהא לקמן בפרק אלו עוברין חשיב כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי חמץ דגן גמור ע"י תערובו' והיכי דמי אי בלא מים מי פירות אין מחמיצין כלל ואי ע"י מים חמץ נוקשה הוא דהוי ולא חמץ גמור התם שאני דקודם שיתנו השעורין לתוכן שורין אותם במים ומחמיצים קודם עירוב וכמו שפירש"י ז"ל והכי איתא בירושלמי התם וכולהו ע"י מיא. והא דאמר ר"ל אין חייבין על חימוצה כרת דמשמע לכאורה כרת הוא דליכ' הא איסורא דחמץ נוקשה איכא אפשר דע"י מים הוא

ע"ב כיון דאי בעי מפקר להו נכסי והוי עני וחזי ליה. וא"ת למה לי מפקר לנכסיה לימא מפקר ליה לדמאי דהא קיימ"ל דהפקר פטור מן המעשר הא ליתא דה"מ בשהפקירו מתחלתו שלא בא לכלל חיוב אבל האי כיון דאחיי' אחייב, לא צריכ' בשהקדימו בשבלין ונטלה ממנו תרומת מעשר ולא נטלה ממנו תרומ' גדולה. אם תדקדק בזה מה יגיע ממנו לישראל תמצא שאינו מרויח ואינו מפסיד אם מקדים, תרומה גדולה או מעשר הגע עצמך שיש לישראל ק' סאין ונחשוב הסאה י"ב קבין והקב י"ב מדות קטנות כדי שיעלו לנו לחשבון שלם נמצא זה אם מקדים תרומה כדינה נותן שני סאין לכהן ומן התשעים תשע סאין ללוה הרי י"א סאין ומן השמנה נעשם קבין עולין צ"ו מן הצ' ט' קבין מן הה' חצי קב והקב הנשאר נעשהו י"ב מדות קטנות מן הי' א' מן הב' חומש א'. נמצא שנותן בין הכל י"א סאין ט' קבין וחצי מדה אחת וחומש. ואם מפריש מעשר תחלה נותן עשר סאין ללוה. נשארו תשעים נותן מחמשים אחת לכהן מהארבעים נעשם קבין עולין ת"פ מת' ח' ומנ' א' הרי ט' קבין נשארו ל' מכ"ה חצי קב והה' נעשם מדות עולין ס' מנ' א' מי' חומש הרי לך י"א סאין ט' קבין וחצי מדה וחומש אבל ההפרש שיש בזה הוא בין הלוה והכהן שאם הקדים מעשר הלוי מרויח ואם הקדים תרומה הכהן מרויח. כיצד אם הקדים תרומה מגיע לחלק הלוי תשע סאין תשעת קבין ומחצה מדה וחומש נותן מהן לכהן י"א קבין וחצי ושלש. מדות ועשירית מדה ועשירית חומש. נשארו לחלקו שמונת סאין ועשרה קבין פחות שתי מדות בקרוב ואם מפריש תחלה מעשר ראשון הגיע לחלק הלוי עשר סאין נותן לכהן אחת נשארו לו תשע סאין נמצא מרויח שני קבין ושתי מדות בקרוב מעט והכהן מפסיד כנגדו. סימן לדבר נמצאת אומר שני כתובין מכחישין זה את זה והכתוב השלישי מכריע ביניהם

והכהנים בחלה ובתרומה דנאכלין בכל מושבותיהן ואע"ג דאין נאכלין בבית הקברות מ"מ