מהר”ם חלאווה על פסחים עד

וישראל לעכו"ם אסור. וזה הכלל כל שהוא ברשות ישראל שקבל עליו אחריות או שקנאו מדין משכון או מדין גובה למפרע אסור. כיצד ישראל שהלוה לישראל על המשכון ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני הרי הוא שלך הרי זה קונה אותו מדר' יצחק והרי הוא ברשותו להתחיי' באונסיו אבל ישראל מעכו"ם ועכו"ם מישראל לא קני. אבל אם אמר לו אם לא נתתי מכאן ועד לאחר הפסח הרי הוא שלך מעכשיו והגיע זמן ולא נתן לו אפי' עכו"ם מישראל קנה למפרע דלמפרע קני ואם היה ברשות ישראל אסור לאחר הפסח ברשות עכו"ם מותר. וכן לענין הדין כל שקנה מדין משכון כגון ישראל מישראל והרהינו אצלו ולא אמר לו מעכשיו או מדין גבייה למפרע בשהרהינו אצלו ואמר לו מעכשיו אפי' ישראל מעכו"ם בין במטלטלי בין מקרקעי שירד בו בתורת משכונה והגיע זמן ולא נפדה למפרע הוא גובה ואי אקדיש מלוה וזבין מלוה קודם גבייה קנה למפרע אבל כל שלא הרהינו ובמעכשיו קיימ"ל כרבא דמכאן ולהבא הוא גובה. ואי אקדיש וזבין לאו כלום עביד מיהו מעות הדרי

ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה ומת ראובן ובא בעל חוב לטרוף שדה שמעון ועמד שמעון ונתן לו מעות המכר יכולי' היתומים לתובען משמעון ואינן חייבין מדין אחריות דמטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי ואיהו אפסיד אנפשי' ואי פקח שמעון מגבי להו ליתומים ההיא ארעא והדר וגבי לה מינייהו מדין אחריות דקיימ"ל יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן משום דר' נתן דמוציאין מזה ונותנים לזה. ואי אקדיש לוה וזבין לוה אתי מלוה וטריף אתי מלוה ופריק. וכיצד פודה מוסיף עוד דינר ופודה כל הנכסים. כבר הארכתי בכל זה למעלה

חנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלים עכו"ם נכנסים או להפך חמץ שנמצא שם אחר הפסח אסור בהנאה לחומרא בשניהם כמו שכתבתי ישראל ועכו"ם שהיו באין בספינה כבר כתבתי מה דינו. חמץ שנפלה עליו מפולת אם יש עליו יותר משלשה טפחי' עפר אינו חייב לבער אלא מבטלו בלבו ודיו פחות מכאן צריך לבער ותו לא מידי

דף ל"ה ע"א אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו וכו' ירושלמי שמואל בר נחמן שמע לה מן הדין קרא ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו חטה אלו החטים שורה אלו שבול' שועל למה נקרא שמה שורה שהיא עשויה כשורה שעור' זה שעור נסמן זה שיפון. כוסמת זה כוסמין. גבולתו עד כאן גבולתו של לחם מצה ולמדין מן הקבלה אמר ר' סימון מן מה דכתיב ויסורו למשפט אלקיו יורינו כמו שהוא דבר תורה

תנא כוסמין מין חטים פירש"י ז"ל לענין הפרשת תרומה כלומר דאלו לענין חמץ מאי נפקא לן מינה אפי' יהא נמי מין שעורים בכל חמשת המינין יוצא מיהו לאו בתרומה היא דהא אמרי' במסכת חולין דאין תורמין מתאנות לבנות על השחורות. ואם כן כל שכן כוסמין על חטין. ועוד דתנן במסכת תרומות כל שהוא כלאים זה בזה אין תורמין ומעשרין מזה על זה. ותנן במסכת כלאים החטים והזונין אינן כלאים זה בזה השעורין ושבולת שועל ושיפון והכוסמין והפול אינן כלאי' זה בזה. משמע דכוסמין עם חטין מיהא הוי כלאים וכיון שכן אין תורמין מזה על זה. אלא הכא לענין חלה מיתניא. תדע לך דהתם במסכת מנחות קתני החטין והשעורין מצטרפין זה עם זה וחייבים בחלה ומייתי עלה בגמרא תנא כוסמין מן חטים, וא"ת א"כ קרא משמע דכוסמין דוקא מין חטין הן ולא מין שעורין ואלו התם במסכת חלה תנן השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החטין. א"ל דאין ה"נ והכי קתני כוסמין אף מין חטין לאפוקי הני אחריני דדוקא מין שעורין ולא מין חטין ואכתי קשיא דהכא אמרינן דוקא כוסמין וחטין אבל שאר מינין עם חטין לא. והתם במסכת חלה תנן החטין והשעורין ושבולת שועל ושיפון והכוסמין מצטרפין זה עם זה וכן ההיא דמסכת מנחות. ובירושלמי מקשה ומתרץ לה לא קשיא כאן בנשוך כאן בבלול. פי' בנשוך שהככרות נושכות זו את זו אין מצטרפין אבל בבלול שעשה העיסה אחת מצטרפין זה עם זה וכי תימא אי בבלול מאי איריא הני מינין אפילו מיני פטור נמי דהא תנן העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה הא לא קשיא דהתם טעמא מיהא בעי משא"כ באלו המינין דמצטרפין בכל שהו

הני אין אורז ודוחן לא. פירש"י ז"ל אורז מיל ודוחן פניץ וחכמי הצרפתים אמרו מדלא ממעט אלא הני