מהר”ם חלאווה על פסחים ע

ואף ע"ג דכל היכא דאית ליה זוזי לא מצי סלוקי בארעא. הכא שאני דכיון דהני זוזי משום האי ארעא נינהו כיון דמהדר להו ארעא שפיר דמי כן כ' הראב"ד ז"ל

שאני התם דאמר להו כי היכי דמשתעבדנא לאבוכון משתעבדנא נמי לבעלי חוב דאבוכון. כלומר ולאו משום דכגבוי דמי אלא דמ"מ שיעבודא אית לאבי יתומים מחיים דידיה עליה ואי זבין אבי יתומי' לההוא ארעא מקמי דגבי לה אתי בעל חוב דידיה וטריף לה דלא עדיפא מארעא דידי' ממש כדאמרן בזבין לוה ואקדיש לוה. הלכך כי נפלה ארעא קמי יתמי נמי לא עדיפי מלוקח דזבין ליה אבוהון ארעא דידיה דהני נמי מכח אבוהון קא אתו וכי תימא אפי' גבו מטלטלי נמי איתי' להאי טעמא. הא ליתא דלא אלים שעבודיה עלייהו דאי זבנינהו בעל חוב לא טריף מלוה הלכך לגבי יתומי' נמי הוו כלקוחות: הוו כלקוחות

משום ר' מאיר אמרו עובר. לאו עובר בלאו קאמר דהא אמרן דבחמץ שאינו שלו אינו עובר. אלא מתבער קאמר דאסור הוא הואיל ואילגאי מילתא דברשותיה הוה קאי ואי הוה ידעינן הכי מעיקרא הוה עובר בבל יראה ובל ימצא. וכלישנא דאלו עוברין בפסח וכן פירש הראב"ד ז"ל. וקס"ד דפלוגתייהו בדשויה נהליה אפותיקי ובמעכשיו וכדאמרן לעיל. אבל לא הרהינו אצלו דאם כן הוה קשיא בין לאביי בין לרבא דת"ק דאמר דאינו עובר דלא כתרוייהו דהא מודה רבא בהרהינו אצלו ובמעכשיו למפרע הוא גובה וכדמתרץ לה למתני' ולאביי כל במעכשיו ואפילו לא הרהינו וכל דאפשר לאוקמי חד מנייהו דלא כתנאי מוקמינן וה"ק לימא הא דאביי בדאמר ליה מעכשיו ולא הרהינו אצלו תנאי היא וחד מנייהו כאביי דהיינו ר' מאיר ות"ק כרבא. ופריק דלאו תנאי' נינהו לא לאביי ולא לרבא דהכא שהרהינו אצלו לחוד ולא אמר ליה מעכשיו. ואלו מדין גבייה לרבא תרוייהו בעינן ולאביי מעכשיו מיהא אלא פלוגתייהו בדר' יצחק דת"ק סבר דכל יד עכו"ם באמצע לא קני ליה למשכון ור"מ אית ליה ישראל מעכו"ם קני אבל ישראל מישראל לכולי עלמא קני ועכו"ם מישראל לכו"ע לא קני

ומעתה בין לאביי בין לרבא ישראל מישראל שהרהינו אצלו אע"ג דלא אמר לי' מעכשיו ואי אקדיש מלוה או זבין ומטא זמניה ולא פרעיה שפיר זבין ושפיר אקדיש ולא מטעם למפרע הוא גובה אלא דבשעת הקדש נמי הוה קני ליה למעותיו ולהתחייב באונסיו וכן ישראל מעכו"ם לר"מ אלא דאנן כת"ק קיימ"ל אבל כל דלא קני ליה מדין משכון דהיינו כל שלא הרהינו אצלו או כשהרהינו ועכו"ם מעכו"ם או ישראל מעכו"ם לת"ק אי אמר ליה מעכשיו למפרע הוא גובה לאביי ולרבא דוקא הרהינו ואמר ליה מעכשיו והא דמדמי לה לדר' יצחק אע"ג דהא דר' יצחק מוקמי' לה בעלמא במשכנו שלא בשעת הלואתו דלגוביינא קאי ה"נ כיון דאמר ליה דאי לא פרע ליה להוי דידי' כמשכנו שלא בשעת הלואתו דמי דלגוביינא קאי. והכא במאי עסקינן בדלא קביל עליה אחריות כלל אלא דאמר ליה שאם יאבד המשכון לא מעותיו דאי באחריו' לכ"ע עובר בין קני בין לא קני. נהי נמי דהרהינו אצלו הא אמרת עכו"ם מישראל לא קני. כלומר לא קני מדין משכון בשום ענין דלא קרי' ביה ולך תהיה צדקה ואין לו שום שעבוד עליו יותר מבשאר נכסים אלא לזכרון דברים בעלמא הוא נקיט ליה הניחא לאביי דאית ליה במעכשיו בלחוד למפרע הוא גובה אע"ג דלא הרהינו אצלו הלכך אע"ג דהרהינו לא מהני ליה כלל אפי' לשעבוד בעלמא הכא בדאמר ליה מעכשיו ולמפרע הוא גובה ומשום הכי מותר בהנאה. אלא לרבא דאמר דלא גבי למפרע מעכשיו בלחוד הא הכא דל מכאן הרהינו דלא מהני כלל בעכו"ם מישראל פש ליה מעכשיו לחוד והא אמרת דלא גבי ביה למפרע ופריק דאע"ג דכל חד לחודיה לא מהני תרוייהו מיהא מהני דגבי בהו למפרע היכא דהרהינו אצלו ואמר ליה מעכשיו וכדתניא עכו"ם שהרהין פת פורני אצל ישראל אינו עובר ואם אמר לו הגעתיך עובר. דהיינו דאמר ליה הגעתיך מעכשיו הלכך לדידן דקיימ"ל כרבא ואליב' דת"ק אי משכון מטלטלי הוא וישראל מישראל והרהינו אצלו ואמר ליה אי לא פרענא לך עד יום פלוני הגיעך קני ליה מדר' יצחק ואי אקדיש וזבין זביניה זביני למפרע ואע"ג דלא אמר ליה מעכשיו. אבל במשכון מטלטלי ישראל מעכו"ם וכל שכן עכו"ם מישראל. אי נמי במשכון מקרקעי ואפילו ישראל מישראל אי הרהינו אצלו ובקרקע נמי שהורידו לתוכה בתורת משכונא א כדינא ואמר ליה אם לא נתתי מכאן ועד יום פלוני הגיעך מעכשיו אי אקדיש מלוה או זבין מלוה והגיע זמן ולא נפדה שפיר דמי דלמפרע הוא גובה ואם