מהר”ם חלאווה על פסחים ו

אור לארבעה עשר וכו'. כתב רש"י ז"ל דהכי גרסינן ולא גרסינן לאור ארבעה עשר משום דלאור משמע ליל שמחרתו חמשה עשר שכבר עבר היום הנזכר כדאמרינן בר"ה ואימתי משיאין משואות לאור עבורו והוא ליל שמחרתו שלשים ואחד והוא אחר העבור שיום עבורו הוא יום שלשים שהוא מלוי החדש ובודאי גירסת הספרים כן היא מיהו אם לא היתה כן אין זה מכריע למחוק גירסת הספרים דהא גרסינן נמי לקמן בגמרא המפלת לאור פ"א וכן יכול יהא נאכל לאור שלישי והוא אור לפני פ"א או לפני שלישי אלמא משכחת לה הכי ומשכחת לה הכי הלכך מאן דתני אור לא משתבש ומאן דתני לאור לא משתבש. ורש"י ז"ל הוצרך לומר דהמפלת אור לשמנים ואחד גרסי' וכן אור לשלישי ולית' דטובא איכא במס' זבחים האוכל לאור שלישי המחשב לאור שלישי וכולי האי לא נשבש. ואיכא מאן דגריס אור ארבעה עשר לאפוקי נפשיה מפלוגתא ועוד אני אומר דלעולם ל' בתחלת תיבה אינה מכרעת לא סוף ולא התחלה אלא לעצומו של יום או לילה לבד והראיה בתול' נשאת ליום רביעי כ' שכך היא הגרסא. ואע"ג דכתי' ויהי לשבעת הימים שהוא לסוף הז' התם מקרא קצר הוא כדמתרגמינן לזמן שבעה יומין וכאלו אמר ויהי לאחר שבעת הימים ונפקא מינה מכל מאי דאמרן לענין שטרות בכיוצא בזה שאין דנין לא להקל ולא להחמיר דוקא אלא יד בעל השטר על התחתונה (ח"י)

בודקין את החמץ פירש"י ז"ל כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא. והקשו עליו בתוס' דהא אמרינן לקמן דבדיקת חמץ דרבנן דאלו דאורייתא בביטול בעלמא סגי אלמא אע"ג דלא בדק אינו עובר לפיכך פירשו ז"ל דהאי בדיקה מדרבנן. וא"ת א"כ מאי שנא משאר איסורים חלב ודם ערלה וכלאי הכרם שלא הצריכו בדיקה אי אמרת בשלמא דאורייתא הכא גזר רחמנא והכא לא גזר אלא אי אמרת דרבנן מאי שני הכ' ומאי שנא הכא. ותרצו דשאני חמץ דלא בדילי אינשי מינה כולי שתא ואיכא למגזר אי משהי ליה דילמא אתי למיכל מיניה מה שאין כן בשאר איסורין דבדילי מנייהו: וא"ת נזיר מאי א"ל. שאני נזיר דשרי לאחריני וכיון דלבני ביתו המותרין מותר לשהות היין לעצמן אם אתה אוסרו לזה נמצאת מצריכו לעמוד בבית מיוחד לעצמו ולי נראה דאפילו לדבריהם אין כאן קושיא על רש"י ז"ל דאיהו לא פסיק למימר דכל שלא בדק עובר אלא דכל שבדק שוב אינו עובר על הנבדק. ומ"מ מסתבר' כפשטה דמלתא דבדיקה דאורייתא דאע"ג דכתיב תשביתו ומתרגמינן תבטלון לאו בטול בפה קאמר אלא שיבטלנו מן הבית והיינו דכתיב מבתיכם ולבטול בפה למה לי מבתיכם תדע לך דהא תנן לקמן בפ' כל שעה ר' אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכ"א מפרר וזורה לרוח או מטיל לים. ואמרי' עלה בגמרא דר' יהוד' יליף לה מנותר ורבנן פליגי עליה דלא דמי לנותר אלמא ש"מ כי היכי דלר' יהודא מדאורייתא הכי נמי לרבנן דפליגי ביעורו במאי וכי תימא עד כאן לא פליגי אלא בזמן איסורו אבל בלילה וקודם איסורו מנא לן דליכא מ"ד שהבודק בלילה יהא צריך לשורפו דהשתא באכילה מותר כל שכן ליתנו לגוי או לפרר ברוח א"ל דמ"מ השבתה דקאמר רחמנא ביעור הוא ולא ביטול אלא דקרא איירי בזמן איסורו ורבנן אחמור לבדוק קודם לכן ומשום לתא דאורייתא ותדע לך דבדיקה מיהא דאורייתא דהא תנן ר' יהודא אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבע עשר שחרית ובשעת הביעור. וקס"ד דדוקא קאמר דבעי מעבד כל אלו הבדיקות ואמרי' עלה בגמרא מאי טעמא דר' יהודא כנגד שלש השבתות שבתורה. ועוד דאמרי'