מהר”ם חלאווה על פסחים סז

לילה אחת דוקא אמרו אלא כל שעבר עליו עמוד השחר וגמרינן לה מקדשים דכל שעבר עליו לילה אחת קרי לי' תעובר צורתו כלומר שנשתנה טעמו ומראיתו וכן דעת רבינו שמואל וחכמי הצרפתים ז"ל. וכן קבלנו משם הרשב"א ז"ל

כתב הראב"ד ז"ל בשר מליח שלא נזהרו במליחתו אין אוכלין אותו בפסח ולאו משום ספק שמא נפל שם חטה אחת או פתיתין דאם לכך באנו שמן ודבש ויין היאך מותר כל שלא נזהרו בעשייתן אלא דמספיקא אין חוששין לכך ואין מחזיקין איסור דאפילו תמצא לומר שיש שם חמץ כבר נתבטל במשהו או בפגם וכיון שנתבטל שוב אינו חוזר ונעור וכן בבשר שנמלח אלו נפל שם חמץ ונמחה קודם הפסח מות' דכבר נתבטל אלא שאנו חוששין למליח זה מפני שמסתפקין ממנו וחותכין אותו בסכין שאינו מוכשר לפסח ומולחין אותו בכלי שמשתמשין בו חמץ וזה ספק קרוב לודאי ושמא לא נמחה וכיון שהוא בעין אפילו משהו אין לו ביטול אבל ודאי אם נודע שנמחה כבר נתבטל והביא ראיה דתנן במסכ' ערלה הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערל' את הערלה כיצד סאה ערלה שנפלה למאתים ואחר כך נפלה סאה ועוד של ערלה או סאה ועוד של כלאי הכרם זו היא שערלה מעלה את הכלאים והערלה את הערלה ובמסכת כלאים צמר רחלים וצמר גמלי' שטרפן זה עם זה אם רוב מן הגמלים מותר לאורגו עם הפשתן אם רוב מרחלים או מחצה על מחצה אסור וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה עם זה. אלמא כיון שנתבטל שוב אינו חוזר ונעור וכן דעתו בכל איסורין שבתורה. ואני תמה מי דמי התם נתבטל משיעור האוסרו וכיון שנתבטל פעם אחת שוב אינו חוזר וניעור וצמר רחלים נתבטל ברוב צמר גמלים ועכשיו נדון הכל כצמר גמלים אבל כאן מי נתבטל שלא יהא בו משהו תחלה וסוף ודאי משהו מיהא יש בו אלא שלא הגיע זמן איסורו וכשהגיע זמן איסורו נאסר ממילא ואין כאן חוזר ונעור דמעולם לא נתבטל ועכשיו הוא תחילת איסורו וזה נראה לי מוכרח אבל ודאי מודה אני בהיתר דבש ושמן ויין כל שלא נודע בודאי שנפל שם חמץ ואע"ג דקרוב הדבר כיון דאיסור משהו דרבנן אזלינן ביה לקולא. אבל אם נודע ודאי אעפ"י שנמחה נמי אסור כדאמרן. ורבינו האי גאון ז"ל נשאל כי עבדינן חמרא לפסחא מן צמוקי בתר דעבדינן נטירותא יתירתא זימנין דמשתכח ביה בעידן סחיטה תרתי או תלת שערי ולמשתי בפסחא לא מבעי לן דודאי אסור כי קא מבעי לן לבעורי מקמי פסחא וכו'. והשיב הכין חזינן דכי האי גונא לא תשתו מיניה בפסח דחמץ בזמנו במשהו ודלמא אית בהו חמץ ולדברי הכל למאן דשתי ליה לא מחייב כרת דאפי' כותח הבבלי ושכר המדי דאית בהון חמץ באזהרה אינון ואין בהם כרת ואי שבקיה אפילו הוה ביה תערובות שרי בתר זמנו וכר' שמעון. אלא בעיא דלכון מי קאי באזהרה לבעוריה או שביק ליה לכתחילה. והכין חזינא דאי לא ידיעא מלתא דודאי הוה ביה תערובות חמץ לא מוזהר לבעוריה וכו' אבל אי בודאי ידיעא מילתא דנפק ליה מההוא חטי חמץ דאית בית ממש אע"ג דלית ביה כזית פלוגתא דר' אבהו ורב דימי דר' אבהו אמר ר' יוחנן כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת וכל משרת ואמר ליה אביי וכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור. והתנן המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה וכו' ועד כאן לא אמר אביי היתר מצטרף לאיסור בכל האיסורין אלא היכא דודאי איכא חמץ ע"י תערובות דאיכא למיעבד לחומרא כותי' ולבעורי הנהו צמוקים קמי פסחא אבל היכ' דמשכחתינון תרתי או תלת חיטי או שערי ולא ידעיתון אי נסחט מהן חמץ לתוך אותן צמוקים או לא ליכא לבעורי ע"כ. הא למדת דאפילו חמץ הנמחה אפילו במשהו אינו בטל. ומליח וגבינה אעפ"י שאין בהם חמץ ודאי הדבר יצא מפי הגאונים ואסרוהו כל שלא נעשה בכלים כשרים ובשמירה ואין לזוז מדבריהם שכל דבריהם דברי קבלה. וביתר דברי הראב"ד ז"ל שכתב בביטול שאר איסורין דאינו חוזר ונעור איני מדקדק בהן כי אין זה מקומן. ועדיין אני חוזר לקיים מה שכתבתי בהגעלה דאינו חוזר וניעור ודאי כן הוא כמו שאמרתי דדוקא מנותן טעם הוא דאיבטל אבל משהו חשבי' ביה הלכך חמץ קודם הפסח אעפ"י שנתבטל מנותן טעם לא נתבטל שלא יהא בו משהו. והיינו דוקא בשאותו משהו באוכל ראשון שנתערב בו תחילה אבל אם נפל מאותו תערובות שנתבטל באוכל אחר אינו נחשב אותו המשהו דהא רב כללא כייל שלא במינו בנותן טעם ואם נפל מין לשאינו מינו ונתבטל בנותן טעם וחזר ונפל מאותו תערובות למין הראשון מותר דשתי הנפילות מין לשאינו מינו הוא