מהר”ם חלאווה על פסחים סו

בקדרה דמאי שנא הכא מכולו תלמודין דקרי ליה קדרה בהדיא. ועוד לימא זוהמא ליסטרון דהכי קרי ליה בכל דוכתא. אלא פרור היינו כלי גדול של נחושת דכתיב והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור ותרגם יונתן בן עוזיאל באיורא או בדודא או בקדירה או במיליסא. וכשמבשלין בו תבשיל עבה כדייסא וגריסא לאחר שסלקוהו מעל האור מנערין בו בעץ אחד כדי שלא יקדיחנו הכלי מחמת חומו הגדול. והיינו דקמ"ל הכא מאי דלא שמעינן מבריית' דגיעולי עכו"ם דלא מני התם הכשר כלי שתשמישו בכלי ראשון לאחר שסלקוהו מעל האור וקמ"ל הכא דכבולעו כך פולטו ומגעיל ליה ברותחין וכלי ראשון כדין סכינין כדאמרן כן דעת הרמב"ן ז"ל ועיקר. מיהו איבעי למעבד הגעלה לכולהו בעוד הכלי על האור שפיר דמי וכן עמא דבר. ומדידות צריכות הגעלה בכלי ראשון שכח התבלין שבתוכן מבליעתן כעין שאמרו בבית חרוסת וכן כתבו מקצת חכמי הצפרתים ז"ל. והראב"ד ז"ל כתב דאותן כפות של קרן אין להן תקנה משום שההנעלה קשה להן וחייס עלייהו ולא משהן כדבעי

ובעיקר דינא דהגעלה איכא למידק דבפ' כל הבשר אמרינן חתיכה של בשר שנפלה לתוך קדרה של חלב הבשר אסור והחלב מותר ואי אמרת אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא כלומר דהו"ל מין במינו ואליבא דר' יהודה במשהו ופריק הכא במאי עסקינן שנפל ליורה רותחת דמבלע בלעה מפלט לא פלטה סוף סוף כי נייח הדר פליט אמר רבא בשקדם וסלקו. ופירשו בו כי נייח מרתיחתו הדר פליט וא"כ צריך המגעיל לאחר שנתן הכלי לתוך היור' הרותח' שיסיר האש מתחתיה כדי שתנוח רתיחתה ותפלוט. ואין נראה לפרש כן דתינח הגעלה דאית לה תקנתא אבל אין הדעת נותנת שאם נפלה חתיכת נבלה לתוך קדרה רותחת וקדם וסלקה קודם שתנוח רתיחתה שלא תאסור כלל ורבינו שמואל ז"ל פי' כי נייח מלבלוע הדר פליט ואינו מחוור דמאי קא משני בשקדם וסלקו מנא ידעינן אימת גמר מלבלוע דילמא כבר גמר ופליט. ועוד שהדבר נראה לעין כשנותנין ירקות או בשר שמן בקדרה רותחת עם נתינתן נראה ירקות או שומן ברוטב ור"ת ז"ל פי' כי נייח מרתיחתו הדר פליט מה שבלע כלומר דודאי עם נתינתו פולט מה שהיה בו בעצמו ובולע מה שחוצה לו ואינו פולט אותו הבלע עד שתנוח מרתיחתו הלכך לענין חלב החלב מותר כל שקדם וסלקו קודם שנח שהחלב שנבלע בבשר שוב לא נפלט ואין כאן חלב נבלה. אלא שאין זה מספיק לענין הגעלה שהרי חוזר הכלי ובולע מה שפלט הוא עצמו וכל שכן אם מגעיל שני כלים בבת אחת או בזה אחר זה ונצטרך לחזור למה שאמרנו שיסור האש ותנוח הרתיחה ונתננו דברינו לשיעורין כמה ישהה הכלי לתוך המרק קודם שיסור האש כדי שיכנס כח המים בתוכו להכין פליטתו. לפי' כתב רבינו יצחק ז"ל דאי אפשר להגעיל כלי בן יומו אלא א"כ יש במים ששים כנגד הכלי הנגעל לבטל פליטתו ושיהא המגעיל כשר אבל כלי שאינו בן יומו מותר להגעיל אפי' בכלי אסור שאינו בן יומו ושאין בו ששים דמה שפולט פגום הוא ונותן טעם לפגם מותר. ואע"ג דלא אמרו אלא בדיעבד ה"מ בפגם ראשון כשהכלי שאינו בן יומו מפליט פגמו בתבשיל אבל זה הכלי קבל מן הפגום ולאחר שקבל פולטו בתבשיל מותר אפילו לכתחילה ואף ע"ג דזה נותן טעם בר נותן טעם הוא התבשיל בכלי והכלי במים והמים בכלי ושלשה נותני טעמים נמי הן לא אמרו נותן טעם בר נותן טעם מותר אלא בבשר בחלב לבד משום דזה היתר וזה היתר ואין לאחד מהן בפני עצמו איסור לעולם אלא כשנתערבו דוקא משא"כ בשאר האיסורין ולא בחמץ בפסח דאע"ג דכשנבלע היתר היה הא אתי ליה זמן איסור בפני עצמו וכשאר איסורין דמי. אבל מ"מ אם נגעל כלי של חמץ בן יומו בששים של מים או שאינו בן יומו שנותן טעם לפגם אע"ג דחמץ בפסח במשהו וכבר אמרנו דמשהו לא פגים וכל שכן שאינו בששים אפי"ה מותר דכיון שנתבטל שוב אינו חוזר ונעור בפסח כיון שאינו בעין וכדבעינן למכתב. אבל ודאי לאחר איסור חמץ משש שעות ולמעלה אי אפשר להגעיל שום כלי דכבר נאסר במשהו ומשהו לא פגים ואפי' בהסרת האש לא סגי דהא לא ידעינן בכמה שיעור ראוי להסיר האש וכמו שכתבנו. הלכך לא אפשר. ולבתר הגעלה שדי עלייהו מים צוננים להסיר הבלע שעל פניהן כדתניא בגיעולי עכו"ם מגעילן ומטבילן

ויורה גדולה עביד לה גדנפא דטינא ומלי לה מיא דאע"ג דלא בלעה גדנפא אלא מחמת ניצוצות וקיימ"ל כבולעו כך פולטו אפילו הכי ניצוצות דכולה שתא בחדא שעתא לא נפקי וכלי שאינו בן יומו כל שעבר עליו לילה אחת נקרא כן ולא בעי' יום מעת לעת ולא