מהר”ם חלאווה על פסחים סד

אי נמי דבחזרת כבשונות לא פקעו כלל והדבר ידוע. דהכא לא מצריך הכי דאם כן היינו חדתא ואיכא טירחא וטפי עדיף לה למזבן חדתא ממש. אלא דהתם משום דקשיא ליה דאם ישברו ולא מצי לאפוקי חרסין חוץ לעזרה משום קדשים דבליעי בהו והוי אשפה בעזרה וטפי עדיף למטרח בכבשונות מלמיעבד אשפה בעזרה עד דפריק ליה דבמקומן הן נבלעין. וכי תימא התם נמי ישרפו החרסין בעזרה ויוציאה ליתא דאיכא למיחש דמאן דחזי סבר בשריפה סגי להתיר כלי חרס ובהא ניחא קרא דכתיב ישבר דמשמע דלית ליה תקנת' משום דלא חשיב תקנתא אלא כי מתקן ליה בעיניה אבל חזרת כבשונו' פשיטא דכעין חדתא נינהו הלכך האי בוכי' הסקו מבחוץ הוא. ואי מלייה גומרי שפיר ' דמי משום דלא פקעה ולא חייס וכיון דבלעה מבפנים עביד הסקה מבפנים דכבולעו כך פולטו. וה"ה נמי לתנור וכל כיוצא בו. ובוכיא היינו שקורין לי"נא שעושין אש מלמטה

והלכתא אידי ואידי ברותחין ובכלי ראשון כתב הרב אלפסי ז"ל נקוט האי כללא בידך מנא דאעא דאישתמיש בהו חמירא כולי שתא בכלי ראשון צריך למעבד להו הגעלה בכלי ראשון ודאשתמש בהו בכלי שני כגון קערות וכיוצא בהן כי שדו עלייהו רותחין בכלי שני ומשהי להו בגוייהו עד דפלטן שפיר דגמרינן מגיעולי עכו"ם דכתיב בהו כל כדבר אשר יבא באש תעבירו באש ותנו רבנן וכו'. ואיכא מאן דאמר דכיון שכתוב דין לבון באיסורי עכו"ם ולא כתיב כן בחמץ בפסח אלא הגעלה לחוד ש"מ דס"ל דדוקא בשאר איסורין בעי לבון אבל בחמץ בפסח כיון דהתירא בלע בהגעלה סגי בכולהו אפילו בשפודין ואסכלאות וכדאמרינן נמי בשלהי ע"ז אלא אמר רבא קדשים היינו טעמייהו כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה דאמר כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו. תינח שלמים דכיון דלשני ימים קא מתאכלי מקמי דלהוי נותר קא הוי להו הגעלה ואסיקנא רב אשי אמר לעולם כדאמרינן מעיקרא הכא התירא בלע והכא איסורא בלע מאי אמרת כי פליט איסורא קא פליט כי פליט ליתיה לאיסוריה בעיניה וה"נ בחמץ התירא בלע וכי פליט ליתיה לאיסוריה בעיניה והיינו נמי דאסיקנא הכא דסכינין בהגעלה ולא מפליג להו בין גדולה לקטנה ובתוספת' תניא השפודין והשכינין והאסכלאות מלבן באור ובירושלמי נמי גבי מתני' דע"ז דקתני השפוד והאסכלה מלבן באור והסכין שפה והיא טהורה גרסי' התם ר' בשם ר' יהודה הדא דתימר בסכין קטנה אבל בגדולה צריך לבון והלבון צריך שיהו ניצוצות מנתזין ממנו ובפ"ק דחולין גבי סכין של עכו"ם נמי אמרינן ואיבעית אימא כגון שלבנה באור וטעמא דמלתא משום דפעמים אדם צולה בהן בשר והוי תשמישו ע"י האור אלא ש"מ דחמץ שאני משום דהתירא בלע. ואע"ג דרב אשי גופיה דאמר לה התם בע"ז הוא גופיה דאמר הכא קתייהו בטינא ופרזילהו בנורא בנורא דלמא אחמורי הוא דקא מחמיר אנפשיה. ואפשר נמי דמאי דאמרינן והלכתא אידי ואידי ברותחין הוא גופיה אמרה לדידי כעין חדתא עבדן לי אבל לענין הלכת' אידי ואידי ברותחין. ודכותה בפרק מצות חליצה דאמרינן התם אמר ר' אמי מדברי רבינו נלמוד קטנה חולצת כשהיא בפעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים. והלכת' עד שתביא שתי שערות ורבא גופיה אמרה דאי לא תקשי לן הא דאמר גופיה בפרק יוצא דופן קטנה כל י"ב שנה אינה ממאנת ואינה חולצת וי"ב שנה היינו עונ' נדרים כדתנן קטנה כל שתים עשרה שנה נדריה נבדקין וההיא דאמר רבא בגיטין בפרק התקבל הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר והקדישן הקדש וכנגדן בקטנ' חולצת היינו דוקא כשהביאה שתי שערות כאידך דידיה וכך דעת הראב"ד ז"ל וכן אמרו בשם ר"ת ז"ל דחמץ התיר' בלע ולכולהו כלים סגי בהגעלה. ולכאורה אי מדברי הרב אלפסי ז"ל אפכא מסתברא דלמה ליה למכתב הכא ברייתא דגיעולי עכו"ם כלל אי לאו למילף מינה לבון דאי להגעלה הא אמרה בהדיא ואי לאיסורי עכו"ם מאי שיטה הכא לכתבה בדוכתה אלא דכיון דאיירי הכא בהגעלה בהדיא דהיינו בסכילין פריש דינא דהגעלה במאי אבל לבון דלא מדכרי הכא כלל אגב אורחיה ניחא ליה לאתויי בריית' דגעולי עכו"ם דמינה משתמעי כולהו ומינה ילפי' נמי לחמץ בפסח וסכינין כלהו נמי אפילו דעכו"ם בהגעלה סגי ואי משום ההוא דתוספתא וירוש' כיון דבגמרא לא מייתי אלא השפודין והאסכלות בלחוד ש"מ דלא סמכינן עלה וההיא דחולין לרוחא דמלת' נקט לה משום דהתם לאו דוכתא דדין הכשר סכין הוא אמר לרוחא דמלתא הכשר דמודו ביה כולי עלמא אע"ג דלא צריך ליה ולא חיישינן לצלי דלמצוי חששו לשאינו מצוי לא חששו. וכן דעת רש"י והרמב"ן ז"ל דכלהו סכינין