מהר”ם חלאווה על פסחים נד

היא דהחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרא פטור עליה ובמלאכה דרבנן הקילו ואכתי קשיא כיון דאפשר למה יביא עצמו לידי ספק שמא יכוין אדרבא אשכחן בעלמא גבי טבילת זבה שתשמש ביום אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא יבא לידי איסור כרת כלומר שמא תראה בו ביום ותסתור. וא"ל דשאני התם דאיסור כרת אבל באיסור לאו לא החמירו וכדאמרינן נמי בפרק הנחנקי' גבי ישב לו קוץ בנו אסור אחר מותר מ"ט בנו שגגת חנק אחר שגגת לאו. ודכוותה שרי' לקמן במוכרי כסות אע"ג דאפשר כצנועין ודלמא יהנה אלא דבאיסור לאו לא החמירו (ח"י

איכא דאמרי אפשר ולא מכוין היינו פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון השתא נמי אתי שפיר מאי דפרישית דבלאו הכי קשיא מאי שנא לעיל דאייתי' כולהו ארבע גווני ומאי שנא הכא דלא מייתי אלא תלת ושביק אפשר וקא מכוין אלא דהיינו טעמא דהכא לא מייתי אלא במאי דפליגי תרי לישני אהדדי ובהני תלת גווני פליגי דלעיל אמרינן דאפשר ולא מכוין פלוגתא דאביי ורבא אליבא דר' שמעון והשתא אמרי' דלכולי עלמא לר' שמעון שרי. ולעיל אמרן לא אפשר ולא מכוון דוקא לר"ש שרי הא לר' יהודה אסור והשתא אמרינן דאפילו לר' יהודה שרי ולעיל אמרינן דלא אפשר וקא מכוין לכולי עלמא אסור והשתא אמרינן דאביי אליבא דר"ש שרי אבל אפשר וקא מכוין לכולי עלמא אסור בין ללשנא קמא בין ללישנא בתרא ומשו"ה לא מייתי ליה ואשתכח להאי לישנא בתרא דבדלא אפשר ולא מכוין לכ"ע ואפי' לר' יהודה שרי כי פליגי ר' יהודה ור' שמעון בדאפשר ולא מכוין ולר"ש שרי. ודכוותיה בגרירה בגדולים כ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי בקטנים. וקיימ"ל בהאי לישנא בתרא דרבא אליבא דר"ש דבין בגדולים בין בקטני' שרי וכן פסק הרב אלפסי ז"ל. ונמצינו למדין דבין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא טפי שרי' בגדולים מבקטני' ומינ' דה"ג בפרק במה מדליקין אמר עולא מחלוקת בקטנים אבל בגדולים דברי הכל מותר ול"ג דברי הכל אסור וכדכתיבנא התם בס"ד. ואי קשיא לך דהכא שרי אביי ורבא אסר ובפרק השוכר בע"ז אמרינן האי בת תיהא ע"י בישראל שפיר דמי ישראל בגוי אביי אמר אסור ריחא מלתא היא רבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא ובת תיהא היינו שמריחין בקנקן דרך נקב קטן לידע אם החמיץ אם אין כמו שפירש הרב בעל הערוך ז"ל וא"כ קשיא דאביי אדאביי קשיא דרבא אדרבא דאביי אדאביי לא קשיא התם אפשר וקא מכוין והכא לא קא מכוין דרבא אדרבא לא קשיא התם בריח יין לאו מלתא הכא בריח הקטרה ומלתא היא. ולאביי כל ריחא מלתא היא ולרבא ה"מ ריח של בשמים ודברים שעקרן לריח וכדאמרי' בריש ע"ז לא שנו אלא שמעוטרות בוורד והדם דקא מתהני מריחא אבל בשאר דברים ריחא לאו מלתא ולא תקשי לך דמברכין על הריח ואפילו במידי דלא קאי להכי כדאמרינן בהאי מאן דמורח אתרוגא וחבושא דהת' מודה רבא דכל דמכוין להנאת הריח ריחא מלתא היא דהא נהנה מ"מ ואסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה ואפילו בריח כדאמרינן מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל יה אבל היכא דלא מכוון להנאת ריח אלא למלאכתו כי הא דבת תיהא ריחא לאו מלתא היא אלא אם במידי דעביד לריחא כהדס וורד ובשמים דממילא נהנה וריחא דידהו מלתא היא (ח"י)

ולענין פסק הלכה. הרב אלפסי ז"ל פסק בפ' גיד הנשה הלכה כרבא דאמר ריחא לאו מילתא היא בכל מידי דלא קאי לריחא דאביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם והלכך הא דאמרינן בפרק כיצד צולין אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבלה כחוש אסור דאזיל האי מפטם להאי ואזיל האי מפטם להאי ולוי אמר אפילו בשר שחוטה כחוש ובשר נבלה שמן שרי ריחא לאו מלתא היא קיימ"ל כלוי דקאי רבא כוותיה דריחא לאו מלתא היא. ואע"ג דאמרינן התם תני רב כהנא בריה דרב חיננא סבא פת שאפאה עם הצלי בתנור אסור לאכלה בכותח. ואמרינן נמי ההיא בניתא דאי טויא בהדי בשרא אסריה רבא מפרזקיא למכלי' בכותחא דאלמא ריחא מלתא היא כתב הוא ז"ל דהני לא קשיאן דכולי עלמא מודו דלכתחלה מיהא אסור דלוי שצלאו קאמר הלכך לגבי פת שאפאה עם הצלי כיון דשרי' באפי נפשה בלא כותחא אי שרית ליה בכותחא הוה ליה כלכתחל' אבל בשאר איסורין דלית להו תקנת' כל דאי עבד שרי והר"ז ז"ל הקשה עליו דלוי לכתחלה שרי דהא התם אקשינן עליה מדתניא אין צולין ב' פסחי' כאחד ואם איתא מאי קושיא הא מודה לוי בלכתחלה אלא ודאי בלכתחלה נמי פליג הלכך פת שאפאה עם הצלי וביניתא מסייעי לרב והלכתא כותי' ועוד דהתם אמרי'