מהר”ם חלאווה על פסחים נב

בן סורר ומורה והא אסתר פרהסיא הות ומשני אמר אביי אסתר קרקע עולם היתה רבא אמר להנאת עצמן שאני כלומר דכל שאינו מכוין להעביר מותר ומשני טעמים אלו ל"ג תהרג אבל כשהבועל ישראל יהרג ואל יעבור דאין כאן הנאת עצמן ומודה הוא ז"ל ברוצח וע"ז דלא אמרינן להנאת עצמן מותר דחמירי דההוא דאמר ליה זיל קטליה לפלוני להנאת עצמו הוה מכוין ואפי"ה אסור. ומתרפא בעצי אשרה נמי להנאה הוה ולא להעבי' ואפי"ה אסור. והראב"ד ז"ל השיג עליו דאפילו בגלוי עריות לא אמרו להנאת עצמן שרי אלא דוקא בשאר איסורין דכי היכי דקילי בצנעה אפילו להעביר שרי ה"נ בפרהסיא כל להנאת עצמו שרי. אבל באלו שלש עבירות החמורות משום חומר עשייתן החמירה בהן תורה ולא משום חומר העבירה בכונה דא"כ בצנעה יהא מותר שאר עבירות אלא ודאי בכולהו יהרג ואל יעבור ושאני אסתר דלאו גלוי עריות הוא כדאמרינן אונס בישראל משרי שרו הא בכהן אסור ואסור דוקא לבעל אבל היא אינה נהרג' ואפילו משום לא תתחתן ליכא דבגרותן אית להו חתנות בגיותן לית להו חתנות ואפילו למאן דאמר אסתר א"א היתה אין כאן איסור דבר תורה הלכך הוי לה כשאר איסורין והיינו דאמר הנאת עצמן מותר. אבל בגלוי עריות ממש לא. וכי תימא קרקע עולם היא משכחת לה שאנסוה גוים להביא עליה האסור לה דעושה מעשה ואינה קרקע עולם הילכך בין תהרג בין יהרג שפיר דמי. ואי קשיא לך דאמרינן התם בסנהדרין דאי לא תימא הכי הני קאקי ודימונקי היכי משייני' להו והא קא פלחי בהו לע"ז אלא הנאת עצמן שאני אלמא אפילו בע"ז כל להנאת עצמן שרי. א"ל דשאני התם דליכא אלא לאו דלפני עור לבד ואינו איסור מיוחד בע"ז וכבר כתבתיה כולה שם בפרק בן סורר ומורה בס"ד

מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דלמא דמא דההוא גברא סומק טפי. איכא מאן דאמר דוקא בכי האי גוונא אסור דאמר ליה קטליה לפלניא ואי לא קטלינ' לך כלומר ומחיינא ליה אבל אי אמר ואי לא קטלינא לתרווייכו מותר דאין כאן דוחין נפש מפני נפש כיון דבין כך ובין כך חבירו אינו ניצול. הביאו ראי' מדתנן במסכת תרומות הני סיעה של בני אדם שהיו מהלכין בדרך אמרו להם גוים תנו לנו אחד מכם ונהרגהו ואם לאו הרי אנו הורגים כולכם אפילו הורגים כלם אל ימסרו נפש אחת מישראל. יחדו להם כעין שבע בן בכרי מותר פי' כשאמרו תנו לנו פלוני כעין שעשה יואב בבקשו שבע בן בכרי. ואיכא מאן דאמר דלא אמרו אלא דוקא בשנתחייב מיתה בדיני ישראל כעין שבע בן בכרי שהיה מורד במלכות וכדגרסינן עלה דהא בירושלמי אמר ריש לקיש והוא שנתחייב מיתה כשבע בכרי אבל במלכות עכו"ם אסור וכל שכן בליסטים. ומביאין ראיה מדגרסינן בירושלמי עולא בר קישר הות תבעת ליה מלכותה ערק ללוד לגבי ר' יהושע בן לוי אתו וקא מקפץ מדינאתה אמרין אי לא יהביתון ליה קא מחרבינן כולה מדינתא על ר' יהושע בן לוי פייסיה ויהב לון. אליהו הוה רגיל דמתגלי ליה לא אתגלי לו צם כמה צומין לסוף אתגלי ליה אמר ליה אמאי לא מתגלי לי מר אמר ליה ולמסור אנה מתגלי אמר לי' ולא משנה עשיתי יחדו להם כעין שבע בן בכרי אמר לי' משנת חסידים היא אלמא בדיני עכו"ם אסור כדאמר ליה וכי זו משנת חסידים היא. ואינה ראיה דא"כ מאי קאמר ליה משנת חסידים היא והלא לכל אדם אסור אלא ש"מ דדוקא משום דהוה חסיד הוא דאמר לי' הא באינש דעלמא שרי. אי נמי משום דמסר ליה בידים שהיה לו לפתוח העיר והם יבואו ויקחהו. הלכך בכל שנתחייב מיתה בין בישראל בין בעכו"ם שרי וה"מ במי שנכנס ערב לחבירו נפש תחת נפש אבל ערבות בממון איני יודע אם הוא מותר. מיהו דוקא נתחייב אבל לסטים שעמדו עליהם לא דשמא יעש' להם נס וינצלו כולם שזה מצוי שיעברו עליהם אנשים אבל בדין שלהם לא הדרי

מידי דרך הנאתן קא עבידנא,. ואע"ג דאין לוקין אמרו אבל איסורא דרבנן מיהא איכא במקום אלו לא גזרו בה רבנן. ולעיל גבי מכתו שאמרו פטור דמשמע אבל אסור מכה שאני שאינה כחולי אחר

נקטינן כל שעה חמישית מותר להאכיל לבהמה לחי' ולעופות ולמכור לנכרי ואם חרכו קודם זמנו מותר בהנאתו לאחר זמנו עבר זמנו אסור בהנאתו אפילו בשעות דרבנן

נבלה וגיד הנשה וחלב ודם ואבר מן החי ושרצים וכל מינין טמאים מותרים בהנאה ודוקא כשנזדמנו לו אבל לצודן ולעשות בהן סחורה אסור לכתחילה ככל איסורי תורה הנאכלין. אבל חמור וגמל