מהר”ם חלאווה על פסחים מה

שלשים יום נמי אסור אא"כ יודע שיכלה קודם הפסח וכב"ש אית ליה. וענין כותח בפרק אלו עוברין יתפרש

ואמר רבה חרכו קודם זמנו מות' בהנאתו לאחר זמנו כלומ' שחרכו עד שהוציאו מתורת לחם ונפסל אפי' מאכילת הכלב מותר בהנאתו לאחר זמנו ונקט בהנאתו משום דאינו ראוי לאכילה אבל ה"ה אי בעי למיכל ליה דכעפרא בעלמא הוא ודוקא חרכו קודם זמנו אבל לאחר זמנו כיון דנאסר פעם אחת משום חמץ לעולם אסור דנמצא זה נהנה ממה שנאסר עליו אא"כ שרפו לגמרי עד שנעשה אפר דאז מותר דהכי תנן כל הנשרפין אפרן מותר. והיינו דמייתי לה בבבא דמתני' דקודם זמנו לומר דהיתר הנאה דלאחר זמנו תלוי במעשה דלפני זמנו

עבר זמנו אסור בהנאתו פשיט' רש"י ז"ל לא גריס לי' משום דמאי פשיטותיה דהא איכא ר' יוסי הגלילי דאית ליה מותר בהנאה כל שעה. וכיון דגרסי' לה בכל הספרים אית לפרושי דהכי קאמר פשי' דממתני' גופא שמעי' לה דקתני כל שעה שאוכל מאכיל הא כל שאינו אוכל אינו מאכיל וכן מותר בהנאתו משמע דוקא לפני זמנו ולמאי דאסיקנא נמי הא שמעי' דוקא חרכו מותר לאחר זמנו הא לאו הכי אסור ואוקימנ' לא צריכ' לשעות דרבנן. וכי תימא למאי דפרישנא שעות דרבנן נמי ממתני' שמעינן דהא משמע דוקא מותר להאכיל דהיינו שעה חמישית אבל ששית לכ"ע אסור. א"ל דהא קמ"ל דאפילו בשעות דרבנן אם קידש אין חוששין לקדושין ואע"ג דהוי קדושין דאורייתא וחמירי. ואע"ג דאמר שעות דרבנן וליכא אלא שעה ששית כיון דאיכא איסור' דרבנן בתרי שעה חדא לאכילה וחדא להנאה נקט שעות אע"ג דלהנאה ליכא אלא חדא

כדרב גידל וכו', כבר כתבתי דהא דרב גידל הלכתא היא ולכ"ע לר' יהודה ור' מאיר ור' שמעון דאפילו לר' שמעון אסור בין באכילה בין בהנאה אלא דלאו הוא דליכא אבל עשה דהשבתה מיהא איכא שלא כדעת הרמז"ל וגם הר"א ב"ד ז"ל השיג עליו ואע"ג דלאו מהאי טעמא א"ל דבעי לקיומי לדרב גידל דאפילו תמצא לומר דלר"ש אינו אסור בהנאה דבר תורה לפני זמנו אפי"ה משש שעות ולמעלה מיהו אין חוששין לקדושיו כי היכא דבשעה ששית שהיא איסורא דרבנן לר' יהודה אין חוששין לקדושיו והביא ראיה מן הירושלמי דגרסי' התם ר' יהודה אומר משש שעות ולמעלה מדבריהם מאי טעמא דר' מאיר אך ביום הראשון זה י"ד יכול משתחשך ת"ל אך חלקהו. הא אמר ר"מ משש שעות ולמעלה מדבריהם שביעית משום גדר וכו'

אמר רב המקדש בחמץ משש שעות ולמעלה לר"מ אין חוששין לקדושיו ומד' ר"ח נרא' דמפר' להא דרב גידל מו' ולמעל' וכן שעות דרבנן משש ולמעלה ואתי' לגמרי כרב גידל חטי קרדניית' כחמץ גמור אלא שאין החמץ ניכר בהן וכי אצטריכי תרוייהו לר' שמעון הוא דאצטרכו דאית ליה משש שעות ולמעלה מדבריהם והשתא אתי שפיר שעות דרבנן דשש שעות נינהו שכן כתב עבר זמנו אסור בהנאה אוקימנא כי זמן איסור משש שעות ולמעל' תנן סתמא כרב גידל ור' שמעון קיירא ז"ל לא נצרכה לשש שעות ולמעלה דרבנן. ואע"ג דבגמרין לא משמע דאיכ' מאן דפליג בעשה דתשביתו ובדרשא דאך חלק מ"מ מדברי כולם נלמד דאפילו בשעות דרבנן אין חוששין לקדושיו אלא דלדידהו דוקא משש שעות ולמעלה וכר"ש דאפסיק הלכתא כוותיה אבל ששית שהיא כעין גדר לגדר חוששין לקדושיו. וא"כ בהא דאמרן בפ"ק ונבטלה בשית כיון דאיסורא דרבנן עליה לאו ברשותיה קיימי ולא מצי מבטל לה כדרב גידל וכו' ה"ק כי היכי דאשכחן לדרב גידל דמשש שעות ולמעלה אין חוששיו לקדושיו ואפילו בשעות דרבנן הכי נמי ששית דרבנן דינא הוא דליתסר דלא תיקום ברשותיה מיהא לבטולי אבל אם קידש מיהא חיישינן להו מיהו לדידי הא כתיבנא דמשש ולמעלה לכולי עלמא אסור בהנאה בעשה מיהא הלכך ששית נמי אין חוששין לקדושיו לכ"ע וכן כ' הרמב"ם ז"ל דהמקדש בשעה ששית אין חוששין לקדושיו

ולא יסיק בו תנור וכירים פירש"י ז"ל דאע"ג דאמרינן לקמן בשלה על גבי גחלים הפת מותרת ה"מ הפת ובשלה בדיעבד אבל לכתחילה אסור להסיק וליהנו' מהן ואע"ג דשלא כדרך הנאתו הוא ואמרינן לקמן כל איסורים שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן מלקות הוא דליכא הא איסורא איכא. ואוקימנא לא צריכה לר' יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה כלומר לר' יהודה דאמר מצותו בשריפה והוה אמינא כיון דתניא כל הנשרפין אפרן מותר ואפילו לכתחילה והא נמי מותר להסיק בו. אבל לרבנן הא תניא כל הנקברין אפרן אסור וכיון דאית להו מפרר וזורה פשי' דאם אפרן אסור כל שכן להסיק שהוא אסור ואוקימנא