מהר”ם חלאווה על פסחים מב

אוכל ואינו מטמא כלי ועיקר ק"ו בשלילה הוא לומר דאי הוה אמרינן אוכל מטמא אוכל הוה אפשר דליטמא כלי דליכא למילף ממשקה דשאני אוכל דעדיף מיניה אבל השתא דאין אוכל מטמא אוכל איכא למילף ולאו מטעם דאין אוכל מטמא אתיא לה אלא מטעם דלא אמרינן אוכל מטמא וכלישנא דלעיל לא מצי למימר דלימא ומה כלי שמטמא אוכל אין מטמא כלי אוכל הבא מחמת כלי אינו דין שלא יטמא את הכלי דאיכא למפרך אוכל הבא מחמת שרץ ליטמא כלי דלאו בק"ו אתי דהא כתיב וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו משום הכי שני לישניה הכא

ע"ב וכי תימא אוכל חמיר שמטמא משקין לעולם משא"כ משקין באוכל דיש עתים שאינו מטמא כל שלא הוכשר ההיא אינה חומרא של אוכל אלא של משקה המקבל שאינו טעון הכשר,. והנה עלה לזו אוכל מטמא משקה ומשקה אוכל אבל לא כיוצא בהן כלל ולא כלים וכל זה לר' עקיבא שיש לו שלישי בחולין וכיון דאשכחן לר' עקיבא דאית ליה שלישי בחולין על כרחין לי"ל ק"ו דר' יוסי דיליף שלישי בתרומה ורביעי בקודש מק"ו ולדידיה אם בחולין איתיה שלישי כל שכן בתרומה וקדשים וקרא כתיב לטפויי חד בקדשים טפי מחולין הלכך אי אית ליה ק"ו רביעי בתרומה וחמישי בקדש הוה ליה לאתויה. והיכי עביד ר' יוסי ק"ו ומה טבול יום שמותר בחולין פוסל בתרומה כדאמרן לעיל מקרא שני שנטמא בחולין אינו דין שיעשה שלישי בתרומה

ושלישי בקדשים מן התורה דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. ומי לא עסקינן דנגע בשני והוה ליה שלישי ואע"ג דאסיקנא השת' דר' יוסי לית ליה דר' עקיבא דאוכל מטמא משקה ומשקה מטמא אוכל בחולין בקדשים מיהא אית ליה מהאי קרא דכל דאפשר לאוקמיה לקרא בהכי טפי עדיף מלמימר דאוכל מטמא אוכל כיון דלא אשכחן טומאה עושה כיוצא בה ולר' יוסי וחביריו הא אפשר דהא אית להו טומאת משקין עצמן דאורייתא ורביעי בקדש יליף לה בק"ו ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר ויליפינן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה פסול בקדשים כדילפינן הביא כפרתו אוכל בקדשים מדכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה טהרה השת' מכלל דעד השתא לא טהרה ועל כרחין לקדשים הו' דאתי

דף י"ט ע"א שלישי שפסול בתרומה שיעשה רביעי בקדשים. וכי תימא ושלישי של תרומה מניין מק"ו נימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון הא ליתא דכל דמפרי' ק"ו לגמרי לא אמרינן דיו וכן שלישי בקדשים דמייתי מן התורה לא הוה צריך דמק"ו דנפיק שלישי בתרומה נפיק נמי שלישי בקדשים. אלא דאצטריך משום דכי הוה מייתי אכתי רביעי בקודש מק"ו דשלישי בתרומה הוה אמינא דיו לבא מן הדין להיות כנדון דאע"ג דתרי ק"ו נינהו והאי ק"ו דמחוסר כפורים מיפרך לגמרי מ"מ רביעי אינו בא אלא מכח ק"ו דשלישי ולא יפה כח הבן מכח האב כיון דבאב אמרינן דיו ה"ה נמי וכל שכן בבן. אבל השתא דשלישי מן התורה אין כאן אלא חד ק"ו לרביעי ולא אמרינן דיו ואשכחן לר' עקיבא דלית ליה אלא שלישי בתרומ' ורביעי בקדשים דתנן הכלי מצרף מה שבתוכו אם יש בעריבה קדש ונגע טבול יום בסופה פסל את שבראשה והשלישי בתרומה פסול והרביעי בקדש ומעדותו של ר' עקיבא נשנית משנה זו דצירוף שכן א"ר עקיבא בלבונה וגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פוסל את כולן אלמא דשלישי ורביעי אית ליה ותו לא. ומינה נמי משמע דצירוף דהא מתני' הוא דמדר' עקיבא יליף לה וטומאה דגחלי' ולבונה דרבנן היא

תנן התם על מחט שנמצאת בבשר שהסכין והידים טהורות והבשר טמא והאי מחט לאו ספק מחט הוא דאם כן אין לה טומאה כל עיקר דלא גזרו על ס' כלים הנמצאים בירושלם אלא אם כן היתה חסומה ובאה מחוץ לירושלם דודאי מן החוץ באה אי נמי בשהית' מחט טמא מת והכירה שהיא היא. ודייק עלה ר' עקיבא מדקתני שהסכין והידים טהורות זכינו שאין טומאת ידים במקדש שנ' מדרבנן דכיון שהבשר טמא הידים הנוגעת בו טמאות לטמא בקדשים דלא גרעי מסתם ידים אלא ש"מ דלא גזרו על סתם ידים במקדש משום אפושי טומא' בעזרה. ואקשינן ולימא נמי שאין טומאת כלים במקדש דהא קתני הסכין טהור דבו ביום שגזרו על הידים גזרו על הכלים ומשני דכלים אי אפשר שיטמאו דלא גזרו אלא על הכלים שנטמאו במשקין הבאין מחמת ידים אטו משקה זב וזבה אבל הכא אין כאן משקין. וללישנ' דפרה חסומה אפילו נגע כלי ואדם במחט טהורין דלא גזרו על ספק כלים הנמצאים שמא טמאין טמא מת והוו אב