מהר”ם חלאווה על פסחים מא

ותוך נטמא תוכו לא נטמא גבו נטמא גבו לא נטמ' תוכו וההיא דאמרי' בפ' אלו דברים כלי שנטמא מאחוריו במשקין אחוריו טמאין ותוכו ואזנו ואוגנו וידיו טהורים נטמא תוכו נטמא כלו ההיא בכלי שאין ראוי להשתמ' מאחוריו כעין קערה וקס"ד דהאי טומאת משקין לטמא כלי דרבנן היא שגזרו אטו משקה זב וזבה שהן אב הטומאה ומטמאין אדם וכלים והיינו דעבדי היכרא דנטמא תוכו לא נטמא גבו. ואסיקנא דאין ה"נ וחזר בו ר' יהודה ומבעי לן אי הדר ביה נמי אפי' מלטמא אוכלין ומייתי ת"ש מפרה ששתת מי חטאת שהן אב הטומאה לטמא אדם וכלים דכתיב והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב בפרה טמא מעת לעת ר' יהודה אומר בטלו במעיה וקס"ד בטלו במעיה לגמרי אלמא הדר ביה אפילו מאוכלין דאי לא נהי דטומאה חמורה לא מטמא לטמא אדם וכלים דכבר בטלו מדין מי חטאת מכיון ששתת אותן טומאה קלה מיהא לטמא אוכלין כשאר משקין טמאין ליטמו דמאי נפסל בהן הזאה העושה אותן אב הטומאה פש ליה שאר טומאה דשאר משקין טמאים ומשני דלא הדר ביה אלא הכא שאני משום דהוה ליה משקה סרוח וכתיב וכל המשקה אשר ישתה בראוי לשתי' ורבנן פליגי עליה בהא משום דהוה ליה הוא עצמו אב הטומאה אבל במשקין המקבלין טומאה מודו דכל שהן סרוחין אינן מטמאין כדלקמן גבי פרש

דף י"ח ע"א ר' יוסי ור' שמעון אומר לאוכלין טמאין לכלים טהורין ור' יוסי בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה דדריש כל אשר יפול מהן אל תוכו יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא קרי בי' יטמא לימד על ככר שני דהא בכלי עסקינן והכל ראשון והאוכל שני שעושה שלישי בחולין שמטמ' שלישי מדכתיב יטמא ומאי יטמא משקין דליכא מאן דאמר אוכל מטמא אוכל בחולין והכי דרשינן להו באוכל כתיב רבוי יטמא שמטמא לאחרים ומיעוט וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא דמשמע הוא טמא ואין מטמא אחרים. ובמשקין נמי כתיב רבוי יטמא והאי מיעוט דטמא הוא דהא איתקש בההוא קרא מים לזרע וליכא למימר דרבוי לטמא כיוצא בהן משקה משקה ואוכל אוכל ומיעוט מלטמא אחרים דכיון דאשכחן בכלים דאין כלי מטמא כלי ומטמאין אחרים ה"נ הכא אתיא לה במה מצינו ורבוי לטמא אחרים ומיעוט מלטמא כיוצא בהן והלכך אוכל הבא מחמת שרץ אין מטמא אוכל וכל שכן הבא מחמת כלי אבל מטמא משקה באוכל מחמת כלי כתיב יטמא ובבא מחמת שרץ נמי כתיב טמא הוא ומדאשמועינן דאין עושה כיוצא בו שמע מינה דמטמא אחרים דאי לא לשתוק מיניה ולכתוב טמא ואנא ידענא דאינו מטמא כלל אחרים מדלא כתיב יטמא. ומשקה הבא מחמת כלי אינו מטמא משקה דאם אית' כיון דאוכל ומשקין מטמאין משקה ליערבינהו וניתנייהו וכן הבא מחמת שרץ טומאתו לעצמו ולאחרים בק"ו מבא מחמת כלי ואינו עושה כיוצא בו מדאיתקש לאוכל הבא מחמת שרץ וליכא למימר למה לי קרא לימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון דלעשות כיוצא בו או שלא לעשות אינ' קולא וחומרא. מיהו בהאי קרא דבא מחמת שרץ הוה סגי וכל שכן בבא מחמת כלי אלא דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ומעתה למדנו אוכל מטמא משקה ומשקה אוכל. ובאנו לדקדק אם יטמא משקה את הכלי ואמרנו דלא וק"ו ומה כלי שמטמא משקה אין מטמא כלי כדלקמן משקה הבא מחמת כלי אינו דין שלא יטמא את הכלי ולא מצי למימר הכי כלי שמטמא משקה אינו מטמא כלי משקה שאין מטמא משקה אינו דין שלא יטמא את הכלי דטעמא דמשקה משום דאין טומאה עושה כיוצא בה ואין זו קולא וחומרא לעשות ממנה ק"ו. ולפי' למדוה מטעם דלא יפה כח הבן מכח האב ואע"ג דאיכא למימר מה לכלי שאין מטמא כלי משום דאין טומאה עושה כיוצא בה תאמר במשקה, אפי"ה טומאה זו של משקה מן הכלי בא אליו ואם יטמא משקה זה את הכלי תחשב טומאת כלי מטמאה כלי ומאוכל אינו יכול לעשות עדיין בנין אב שעדיין לא למדנו מה דינו ואמרנו תינח משקין הבאין מחמת כלי משקין הבאין מחמת שרץ מאי איכא למימר ופריק דאינהו גופייהו בק"ו אתו ממשקין הבאין מחמת כלי ודיו לבא מן הדין להיות כנדון. וכבר הונח זה דמשקין מטמאין אוכל ואין מטמאין לא משקין ולא כלי ובאנו לדקדק על האוכלים אם מטמאין כלי ואמרנו דלא ק"ו ומה משקה שמטמא אוכל אינו מטמא כלי אוכל שאינו מטמא אוכל אינו דין שלא יטמא את הכלי. והאי ק"ו לאו דוקא דהיכי יליף מאוכל שאינו עושה כיוצא בו דזו אינו קולא אלא כעין מה מצינו היא דמאי אמרת מה לאוכל שכן אין טומאה עושה כיוצא בה תדע שהרי משקה מטמא משקה אף אני אומר משקה שמטמ'