מהר”ם חלאווה על פסחים לו

וחד ממעט הוא ממעט ויטמא מרבה ומצינו דאין כלי מטמא כלי אף אנו נאמר דמיעט לאין אוכל מטמ' אוכל ורבי לאוכל מטמא משקה

הניחא לאביי דאמר לא שנו אלא בחולין כדכתי' קרא אבל תרומה וקדשי עושה כיוצא בהן מדכתי' והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וכל טמא כולל וילפינן תרומה מקדשים. או לרב אדא דאמר הכי בקדשים מיהא כדכתיב קרא

אלא לרבינא דאמר מקרא מלא דבר הכתוב וקרא דוהבשר לאוכל מטמא משקה ומשקה אוכל מוקמינן ליה אע"ג דאינו מטמא בחולין א"כ היכי משכחת ליה בשר יטמא בשר. ומשני דאיכא משקין בהדי בשר עם בשר ראשון כשנטמא מאב הטומאה היו משקין ונעשו גם המשקים ראשונים ומטמאין את הבשר ועושין אותו שני דכלהו תנאי חוץ מר' אליעזר ויוסף בן צרידא אית להו אוכל מטמא משקה ומשקה מטמא אוכל בקדשים משום דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא ופריך אי הכי עם הבשר והמשקין מבע"ל כיון דמשקין עיק' אבל עם המשקין לבד לא מצי למיתני דמשקין לקבור' הן ולא לשריפה אלא דהכא כשנתערבו עם הבשר ובשיש בהן רביעית דאי לא אין מטמאין אחרים. אלא נהי דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא מדרבנן מטמא. ומעתה אפשר לפרש מתני' בתרי גווני חדא בשלישי דאורייתא דהיינו ע"י משקין כדאמרן מותר לעשותו שני מדרבנן והכי מוקמי' לה לקמן. וכי תימא א"כ למה לי לעשותו שני מדרבנן והלא כיון שנעשה שלישי דאורייתא ע"י משקין כבר נעשה שני דרבנן דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה. כבר נשמרתי ממנה ופרשתי מימיהם של כהנים לעולם ואפי' קודם גזירה. ואידך דהאי שלישי נמי דרבנן הוא כגון ע"י אוכל או ע"י כלים שרץ במשקין ומשקין כלי וכלי בשר דרבנן גזרו על המשקין שיטמאו כלי אטו משקה זב וזבה שהן אב הטומאה כדבעינן ךמימר קמן וקמ"ל דשלישי דרבנן מותר לעשותו שני דרבנן והכי מוקמינן לה נמי לקמן

אמר רב יהודה הכא בנר של מתכת עסקינן דרחמנא אמר בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל גזירת הכתוב הוא בטומאת מת לבד דמתכת שנגע במת הרי הוא אבי אבות כמת עצמו דהא איתקש חרב לחלל וכן אם נגע בטמא מת הרי הוא אב הטומאה כמוהו נפקא לן בספרי מדכתיב וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ומדקאמר ביום השביעי ש"מ דאב הטומא' הן ובגדיכם היינו כלי זין שהן של מתכת ונקראו בגדיכם כמו שנקרא הציץ דכתיב אלה הבגדים אשר יעשו. והכי איתא במסכת אהלות ארבעה טמאין במת שלשה טמאין טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב כיצד כלים במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאין טומאת שבעה הרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב. ודוקא כלים הנוגעים במת או בטמא מת אבל כלים בכלים אין השני כראשון שאם אתה אומר כן משכחת לה אפי' מאה טמאין במת ע"י כלים בכלים והיינו דקתני הרביעי בין אדם וכלים טמא טומאת ערב שהשלישי הוא כלים וכן דוקא כלי מתכת אבל כלי שטף אינן כטומאה עצמה ובירושלמי נמי גרסי' עלה דהא דנר אית תנא תני במת ואית תנא תני בטמא מת מאן דתני במת בכלי שטף מאן דתני בטמא מת בנר של מתכת אלמא לא אמרינן הרי הוא כחלל בכלי שטף. וכן איכא מאן דאמר במגע אבל לא באוהל וכבר כתבתי בארוכה בפרק לא יחפור וקסבר שלישי דאורייתא מותר לעשותו ראשון דאוריית' והשתא איכא תוספות במדריגות הטומאה אבל כי הוה ס"ד דשלישי מותר לעשותו שני הוה אמרינן היינו הך דכל שהוא טמא דרבנן ומוסיף לו טומאה דרבנן היינו טמא דאורייתא ומוסיף דאורייתא כל שהמדרגות שוות והא דלא אוקמא בנר של חרס ובשנטמאת במת דהוי נמי אב הטומאה היינו משום דאגב אורחיה ניחא ליה לאשמועינן דינא דחרב הרי הוא כחלל. ולאו משום טעמא דכל שאין לו טהרה במקוה אינו נעשה אב הטומ' דה"מ לטמא אדם וכלים אבל למנות בו ראשון ושני אב הטומאה הוי והכי אית לן למימר לקמן גבי לחם ונזיד. אי אמרי דאי משום תוספת בנר של חרס ובטמא מת דעביד שלישי שני איכא תוספות דאלי התם טמא וטמא בקדשים שלישי טמא לפסול רביעי ואלו הכא פסול ועמ' דבתרומה היא כדאמרן והא איכא תוספות מדריגה ומשני דאין ה"נ אלא דמתני' קשיתיה דבעי לאשמועינן דינא דחרב הרי הוא כחלל

אמר רבא ש"מ קסבר ר' עקיבא טומאת משקין לטמ' אחרים דאורייתא דלקמן שמעינן דאית ליה דאוכל מטמא משקה דאמר לימד על ככר שני שעושה שלישי בחולין אבל במשקין לא שמעינן ליה בהדיא