מהר”ם חלאווה על פסחים לז

ומיהא נשמעינה דליכא למימר דדוקא בתרומה אבל לא בחולין דמנא ליה הא דקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא בקדשים כתיב ולא בתרומה. ורבא הא אית ליה לעיל דתרומה מקדשי' לא ילפינן ואהדר ליה דלמא לטמא אחרים דרבנן. ומשני דרבנן מאי שנא באב הטומאה אפי' ראשון ושני נמי דהא תנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה שגזרו על המשקין שיעשו תחלה או מפני שהן עלולין לקבל טומאה שמקבלין טומא' שלא בהכשר וכדי שיזהרו בשמירתן גזרו עליהם חוץ מטבול יום דכיון דטומאתו דאורייתא דברי תורה א"צ חזוק. אלא ש"מ דמדאוריית' משקין מטמאין אחרים אפי' בחולין. וכבר פירשתי דמימי' דר' עקיבא דבזמנו קאמר לאחר שגזרו על המשקין

מדבריהם דמאן אלימא מדברי ר' חנינא התם טמא וטמא והכא טהור וטמא אלא מדברי ר' עקיבא התם פסול וטמא הכא טהור וטמא דמדאורייתא אין כאן טומאה לימ' קסבר ר"מ מתניתין באב הטומאה דאוריית' הא פשיטא דאין אב הטומאה אלא דאוריית' אלא משום ולד הטומאה דרבנן אמר הכי וה"ק השתא דאמרת דאין אוכל מטמא אוכל אלא דרבנן שפיר דמי לאוקמי שלישי ושני תרוייהו בדרבנן והלכך מאי דקתני שלטמא באב הטומאה ונעשה ראשון הוא ראשון דאורייתא ומאי דקתני שנטמא בולד הטומאה ונעשה שלישי הוא שלישי דרבנן כגון על ידי אוכל או על ידי משקה חולין כדבעינן למימר אליבא דר' מאיר או על ידי כלים שנטמאו במשקין דאפי' טומאת הכלים עצמן דרבנן וכדפרישנא. וכי תימא אם כן דטומאת שלישי זה דרבנן אמאי שרפינן ליה דטומאה דרבנן אינה נשרפת כדאמרינן בפ"ק דשבת גבי כלי זכוכית עבדו רבנן היכרא דלא לשרוף עלייהו תrומה וקדשים. תריץ ואימא התם שאני דאין לו עיקר בדאורייתא אבל כל שיש לו עיקר בדאוריית' שורפין כדאמרינן נמי התם דמעיקר' גזרו על גושא לתלות ועל אוירא ולא כלום ולבסוף גזרו על גושא לשרוף ועל אוירא לתלות

דט"ו ומאי מדבריהם מד' ר' חנינא סגן הכהני' דכי היכי דאדם טהור דאוריית' ומטמאין אותו בידים דרבנן ה"נ בשעה ששית דאין חמץ אסור דאוריית' מותר לשורפו עם הטמא ולטמאו בידים דרבנן דאין אוכל מטמ' אוכל אלא מדרבנן ואי משום דהתם טמא מיה' מעיקר' דרבנן הכא נמי בשעה ששית אסור דרבנן ואיסור' דרבנן דמיא לטומאה דרבנן. וליכא למימר הכי אי הוה מוקמי' מתני' בולד דאוריית' או מדר' עקיבא דכי היכי דהתם בטמא דאוריית' מותר להוסיף טומאה דאורייתא ה"נ הכא בטומאה דרבנן מותר להוסיף דרבנן דמאי שנא דהא ליתא דכל שלא היה טמא אלא דרבנן חשוב טהור גמור דאורייתא ונמצא עכשיו דלמה שאין שם טומא' עליו מטמא בידים דרבנן אבל כל שהיה טמא דאוריית' מות' להוסיף הלכך טומאה דאורייתא איכא למילף מטומאה דרבנן והיינו דר' עקיבא דהיינו הך אבל דרבנן ליכא למילף מדאורייתא ור' יוסי סבר דאינה היא המידה דמתני' בולד הטומאה דאורייתא היא וכדמוקי לה ר' ירמיה לקמן וכי תימא מאי מודה ר' אליעזר לקמן מתרץ לה

אמר ר' שמעון בן לקיש משום בר קפרא מתני' באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דאורייתא משום דס"ל דכיון דאיכא לאוקמה מתני' בהכי וע"י משקין וכדפרישית לא מקלינן כולי האי לאוקמא בולד דרבנן ולטמאה דאורייתא וממתני' ליכא למילף אלא מאי מדבריהם מדברי ר' אליעזר ור' יהושע ואעלמא קאי דתנן חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה ר' אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורפה הפקר ומקום שרצים יניחנה במקו' המוצנע דס"ל דעדיין חייב בשמירת' שלא לגרום לה טומאה ודאית דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי יש אם למקרא ובשתי תרומו' הכתו' מדבר אחת טהורה ואחת תלויה

ור' יהושע אמר אם היה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה דס"ל להא מלתא יש אם למקרא ותרומתי כתיב וכי היכי דאי"ל לר' יהושע דלס' טומא' מותר לטמא ודאי ה"נ בחמץ דאסור דרבנן מותר לטמא דרבנן ואהדרי' מי דמי התם גרמא הכא בידים כלומר אי אפשר דמינה גמר ר' מאיר דלא דמי כלל אבל אי הוה הכא נמי בידים אכתי לא הוה מודה בה ר' יוסי דשאני הכא דספק טמא וטמא אבל התם טהור וטמא והיינו דבמתני' א"ר יוסי דר' יהושע אית ליה שתיהן כאחת ואפי"ה לא יליף מיניה

אלא הא ר' יהושע דתנן חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה שדרך הגת שתים בעליונ' דורכין ובתחתונה נמשך היין ובתחתונה חולין טמאין ואין בהם