מהר”ם חלאווה על פסחים כט

לא על א"צ בדיקה (ח"י)

ר' אליעזר מטהר פירש"י ז"ל משום ס"ס ורבנן סברי דלא אמרינן ס"ס אלא כגון ספק נגע ספק לא נגע ואם תמצי לומר נגע ס' שרץ ס' אינו שרץ אבל ביאה ומגע חד ס' נינהו וקשיא עליה דכי איכא ס"ס נמי מאי הוה דהא תנן כל מקום שאתה יכול להרבו' ספקות וס"ס ברה"י ספיקו טמא ברה"ר ספיקו טהור ואיכא דאמרי דספיקות מיני ספיקות קאמר כגון ספק מגע או ספק שרץ או ספק טומאה מהלכת וספק טומא' עומדת והא ליתא דתינח ספיקות ס"ס מאי איכ' אלא העיקר כמו שפירש הרמב"ם ז"ל בבבא בתר' דר' אליעזר דוקא בספק ביאה מטהר משום שהוא ס' רחוק שנחוש למי שהוא ברחוק מקום שמא נכנס לכאן אבל בשאר ס"ס בטומאה כולי עלמא מודו דטמא ושם כתבתיה בס"ד

על בדק ולא אשכח פלוגתא דר' מאיר ורבנן הכא נמי לר' מאיר צריך בטול לרבנן לא צריך ביטול ואף ע"ג דקיימ"ל הבודק צריך שיבטל ה"מ בבודק כל הבית דאיכא למיחש לחמץ טובא אבל הכא דלחתיכה אחת וכבר בדקו שוב לא צריך בטול

על בדק ואשכח פלוגתא דר' ורשב"ג כלומר אשכח באמצע בדיקה לר' שוב א"צ לבדוק וקיימ"ל כותיה למכתב ואפילו ביטול אינו צריך

הניח תשע ומצא עשר פלוגתא דר' ורבנן כ' הר"ז ז"ל והלכתא כרבנן וצריך בטול אבל בדיקה ספיק' דרבנן הוא ולקולא נראה מדבריו דהא דאמרי רבנן הכל חולין מספק קאמרי וזה קשה דא"כ לחומר' הוה להו למימר גבי מעשר אלא ודאי רבנן ודאי חולין קאמרי ולענין בדיקה פליגי הלכך לרבנן צריך בדיקה וקיימ"ל כותייהו וכן פי' הראב"ד ז"ל ומיהו ה"מ בככרין מקושרין דהכי אוקימנא לה להא דמעשר בפ"ק דביצה בכיסין מקושרין כדאוקמא רב אסי אבל בשאינן מקושרין אפילו לרבנן א"צ בדיקה

הניח עשר ומצא תשע היינו סיפא הלכך לר' צריך לבדוק על צבור אחד לרבנן צריך לבדוק על עשר צבורין ואם לא מצאן מבטל ומדאוקמה בפלוגתא דר' ורבנן ש"מ דלכולי עלמא אמרי' זהו שאבד זהו שנמצ' דאי לא מאי פלוגתייהו אפי' ס"ל נמי כר' או אפי' מצאן כולן אכתי חיישינן דלמא אחריני נינהו אלא ש"מ דסוגין כר' והכי דייק לה הר"ז ז"ל אבל מהא דאמרינן בסמוך תנוק נכנס וככר בידו ומצא פירורין א"צ לבדוק אין ראיה דלמא התם משום דמצא פירורין ורגילין לדבר כיון שדרכו של תינוק לפרר ולא דמיא הא לאין חוששין שמא גררה חולדה דכיון שהניח עשר ומצא תשע וידע דאין איש מאנשי הבית שלקחה דודאי משוי' ליה לעכבר ואין כאן תרי ספיקי

ע"ב הניחו בזויות זו ומצאו בזויות אחרת פלוגתא דרשב"ג ורבנן הלכך לרבנן חיישינן לעכבר שלקחו מזוית לזוית ואיכא למיחש דלמא שקול לדוכתא אחרינא וצריך בדיקה וכגון דלא ידע מנין להאי צבור וקיימ"ל כותייהו

שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו. וא"ת ומאי שנא מהא דתנן ככר שהיה נתון ע"ג הדף ומדף נתון תחתיה ובא ומצאו למטה טהור שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלו. ה"נ נתלי בטהור. א"ל שאני התם דכיון שהמדף נתון תחתיהם רגלים לדבר דאדם טהור נטלו כדי שלא יפול על המדף ויטמא

עכבר נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין צריך בדיקה שאין דרכו של עכבר לפרר. הרב אלפסי ז"ל פי' דאע"ג דאשכחן פירורין לא אמרינן מיכל אכליה עכבר' לההוא פיתא והני פירורין דידה אינון דהא אין דרכו של עכבר לפרר וזה נראה לי עיק' דאפי' מצא פירורין צריך בדיקה כל שכן אם לא מצא לפי שאין דרכו לפרר הא תינוק שדרכו לפרר תלינן כיון דאיכא במה לתלות. ולא קשיא הא דאמרן בלחם משיירא דה"מ שלם אבל פירורין לא והרמב"ן ז"ל פי' כשיש פירורין כנגד כל הככר ובהא הוא שאין דרכו של עכבר לפרר הא דרכו תלינן כי היכי דתלינן בתינוק כיון דאיכא כנגד כולו וקשה לזה דהו"ל ומצאו פירורין או דלמא בגופיה אטרחוהו בממוני' לא אטרחוהו מאי תיקו ואי קשה ההי' דניחא ליה לאינש למעבד מצוה בין בגופיה בין בממוני' הא אמרן התם דה"מ בדבר מועט ואיכא דאמרי דהתם הוא דאיכא ספק חמץ טובא שלא נבדק הבית כלל אבל הכא דליכא אלא האי ככר לא אי נמי דהכא לא אטרחוה אמרי' בחיוב. אבל מ"מ איהו אפשר דניחא ליה בין בגופיה בין בממוניה אי מטרחינן ליה והלכך התם אין המקח בטל מטעם זה וזה עיקר ולענין כל הני דסלקין בתיקו איכא דאמרי דתרתי דאמרינן בהו אם תמצא לומ'