מהר”ם חלאווה על פסחים ל

הלכה וצריכי בדיקה וכולהו אינך הוה ליה תיקו דרבנן ולקולא אבל ביטול מיהא בעי'. והראב"ד ז"ל כ' דבשמי קורה ובבור צריכי בדיקה דלא אמרו בדיקת חמץ מדרבנן אלא בחורין ובסדקין מספיקא אבל בחמץ הנרא' והידוע בדיקה דאוריית' היא. ולדידי כל תיקו דחמץ לחומרא או משום דבדיקה דאוריית' או משום דכיון דאפש' למבדק בדקינן וכדכתיבנא לה בריש מכילתין

ר' יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבע עשר שחרית ובשעת הביעור פירש"י ז"ל שעת הביעור שעה ששית ששורפין בה והר"ז ז"ל פירש שעה חמישית והקשו עליו דהא אמרן לעיל ונבטל בארבע וחמש ופריק כיון דלאו זמן ביעורי' ולאו זמן איסוריה דלמא פשע ולא מבטל וזו אינה קושיא דההיא אליבא דר' מאיר היא דאית ליה אוכלין כל חמש ועל כרחין כל ההיא שקלי וטריא אליבא דר"מ היא דלית ליה אלא חדא בדיקה אור ארבעה עשר. והכי איתא בירושלמי דגרסי' התם הידין היא שעת הביעור אמר ר' בא חמישית כר' יהודה חד בר נש אעקיר דסקיא דפסתא גבי ר' חייא רבה א"ר יוסי בר בון יוחנן חקוקה הוה אתא שאיל לר' א"ל תמכר עפ"י ב"ד בשעת הביעור ולקמן מייתי לה ואמרינן תמכר בשעה חמישית אלמא שעה חמישית הוא שעת ביעור

חכמים אומרים אם לא בדק אור ארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר ואם לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד. פירש"י ז"ל אם לא בדק בי"ד שחרית בשעת הביעור כר' יהודא ואם לא בדק בשעת הביעור יבדוק לאחר הביעור כל היום: ואינו מחוור דא"כ אמאי שני בלישניה למימר בתוך המועד לימ' בשעת הביעור ועוד אמאי לא מדכרי י"ד שחרית כר' יהודה אלא העיקר כדברי הרב אלפסי ז"ל אם לא בדק בי"ד כלל כל היום יבדוק בתוך הפסח אם לא בדק בתוך הפסח יבדוק לאחר הפסח וטעמא דמלתא משום דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור מדרבנן מיהא משום קנסא וחיישינן דלמא אתי למיכל מיניה. ור' יהוד' אית לי' דאדרבא אי בדק לי' לבתר איסוריה כיון דעסיק ביה איכא למגזר טפי דלמא אתי למיכל מיניה כדאית' בגמר'

כנגד שלש השבתות שבתורה פי' לא יראה לא ימצא ותשביתו. ובירושלמי גרסי' טעמא דר' יהודה כנגד שלשה פעמים לא יראה שבתורה והא כתיב תשביתו בעשה הוא. והא כתיב לא ימצא מכיון שזה צריך לזה וזה צריך לזה כמקרא אחד דמי

מר זוטרא מתני הכי כלומר דאלו מדרב יוסף הוה אמינא דבתרתי פליגי אבל בדמר זוטרא דאמר כל שלא בדק באחד ש"מ הא בדק באחד שוב א"צ לבדוק אלמא בשוב אינו בודק בלחוד פליגי ושלשה השבתות צריכי לגופייהו

מר סבר מקמי איסוריה אין לפי' הר"ז ז"ל דשעת הביעור אתי שפיר ולפי' רש"י ז"ל כיון דאינו איסור דאורייתא מקמיה איסוריה קרי ליה

דף י"א ע"א ה"ג קוצרין בית השלחין של בית העמקים. דאיכא תרתי לריעותא והכי משמע בתוספת' דקתני התם אעפ"י שאמרו אין קוצרין מבית השלחין שבהרים ומבית הבעל שבעמקי' אבל קוצרין מפני הנטיעות וכו' ובת"כ נמי גרסי' יכול שאתה מביא מבית השלחין שבעמקים ת"ל ראשית קצירכ' קציר השוה שבכולם עלמא דדוקא בדאיכא תרתי אין מביאין ובההוא הוא דמותר לקצור קודם הקרבת העומר

דר' יהודה אדר' יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשי' אין לפרש דקשי' דרבנן אדרבנן דהכא לא גזרי דלמא אתי למיכל מניה והתם גזרי דאמר ר' שלא ברצון חכמים. דא"כ אכתי קשיא דרבנן אדרבנן ואי אפשר לפרוקא דהא קתני קוצרין בית השלחין של בית העמקי' ור' מאיר קתני לה לקמן בפרק מקום שנהגו ומאי דאמרי' ואוקימנא כר' יהודה לאו דוקא כר' יהודה אלא אפילו כר' יהודא אי נמי דהא דוקא כר' יהודה דאלו ר' מאיר קוצרין וגודשין אית ליה וא"כ מאי איכא למימר אלא נראה דהשתא דפריק דחדש בדילי מיניה לכולי עלמא סליקא האי פירוקא דבמאי דבדילי מיניה לא גזרי' דלמא אתי למיכל ותדע לך דהא אמר רבא לעיל אם של הקדש הוא א"צ מאי טעמא מבדיל בדילי אינשי מיניה וההיא ודאי אפי' כר' מאיר אתי' דהא מתני' דהכא דיבדוק בתוך המועד ולא הוא וקיימ"ל כותיה מדמפיק ליה בלשון חכמים ואמרי' טעמא משום שמחזר עליו משמע הא בעלמא גזרינן אלמא ש"מ דכל דבדילי מיניה לא גזרינן הלכך פלוגתייהו השתא בקצירה לאו משום אכילה היא אלא דר"מ גזר קטוף אטו קצירה משום דכיון דשרית ליה קיטוף הא לא בדיל מקצירה