מהר”ם חלאווה על פסחים כח

כרחין חד בית לא צריך בדיקה ולא ידעינן הי מנייהו ואע"ג דשניהם היו בדוקין לעולם אימא לך דאזלינן לקולא בתרוויהו ודכותה לא מייתי בשמעתתין כלל דנגמר מינה ואי משום שהן בחזקת בדוקין והאיסור נכנס לתוכן אדרבה איפכא אשכחן בטומאה מהלכת דאזלינן לקולא דתנן שרץ בפי חולדה וחולדה מהלכת על גבי ככרו' של תרומה אפי' ברה"י ספיקו טהור מפני שאין מקום לטומאה. ועוד קשיא לי לדבריהם דספק על ספק לא על אזלינן לקולא בעל וס' מצה וס' חמץ נמי אמאי לא אזלינן לקולא וניעול פילא בקופא דמחטא אי סמכינן אההיא טעמא דאמרן דאי צייתת משכחת לה דדמו אהדדי לגמרי דאטו התם עכברא דעל הוא דמצרכ' בדיק' דנימא כיון דעל נפק ליה ביתא מחזקתיה ואפי' על כמה זימני לא מצריכא בדיקה אלא טעמא משום דמספק' לן אי מצה על אי חמץ על ובביאה הוי ספיקא ה"נ כל דעל פשיטא דחמץ על אלא דמספקא לן אי על עכבר או לא ולמה ישיאונו דברים הפורחים באויר אבל הטעם הזה ראוי וטוב היכא דעל עם חמץ ולא ידעינן אי שיירא דהכא ודאי על חמץ המצריך בדיקה ומוציא מחזק' בדוק אלא דנראה לי דספק על ספק לא על נמי צריך בדיקה כדבעי' לפרושי ולטעמ' דידי דבדיקה דאוריית' ומאי דאמרי' אטו בדיקת חמץ דאוריית' ה"ק אטו בדיקה דוקא דאורייתא הוא והא אפשר נמי בבטול והלכך כיון דאיכא למתלי תלינן בהא כי היכי דתלינן בדרבנן אבל כל דליכא למתלי כלל בחדא ספיקא לחומרא אזלינן וה"נ דייקא לישנא דמקשה אימר דאמרינן שאני אומר בתרומ' בזמן הזה דרבנן ואי מילתא פשיטא היא דבדיקה דרבנן היאך אפשר דטעי בה אלא דמקשה סבר דכיון דמדאורייתא היא אע"ג דאפשר בלאו הכי לא תלינן ואפי' לפי דבריהם נמי אית לי למימר דכיון דעיקר בדיקה על הספק נתקנה בכל ספק צריך בדיקה. וכל הני דמייתי הכא משום חדוש דאית בהו איתנייהו. רישא דתשעה צבורין לאו משום ספקו אסור דהא ודאי פשיטא דאפי' בספק על ספק לא על נמי. וה"ה בכל חדא ספיק' אלא משום התירא דפירש נקט ליה וכי תימא פשיטא ומי עדיפא מדאורייתא אי הכי נמי דהוה אמינא דעל הספק נתקנה קמ"ל. ואידך דשאני צבורין נמי משום התירא דשאני אומר. ואידך דצבור אחד רבותא קמ"ל כדנקט לה בצבור אחד ולא לדמונייהו לגמרי לכל דיניהן קא אתי אלא לדמויי לבאו שניהם בבת אחת דאע"ג דאיכא חד דלא צריך בדיקה ודאי ולא על ביה כלל אפי"ה כיון דאיכ' חד דצריך בדיקה לחומרא אזלינן לקולא לא אזלינן. אבל בשבא בזה אחר זה לא דמו להדדי דהתם לקולא משום דספק טומאה ברה"ר ספקו טהור אבל הכא לחומרא אזלינן וצריך בדיקה. ומעתה שני צבורין אחד של חמץ ואחד של מצה ושני עכברין ולפניהם שני בתים בדוקים לא צריכי ליה דכ"ש דאזלינן לחומרא וכן צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק כל דלא סמיכי לעולם אזלינן לחומרא ואי סמיכי נמי הא שמעינן לה מההיא ותו לא איצטריך ליה מידי (ח"י)

והלך באחד מהם ועשה טהרות. הא דנקט לה בטהרות משום דאינהו גופייהו ודאי צריכי טהרה דלמא נגעי תרוויהו בטהרות ומטמו להו ממה נפשך

ספק על ספק לא על היינו בקעה. הר"ז ז"ל פירשה בתרי ספיקא דומיא דבקעה כגון צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ולא ידעינן להי מנייהו עייל ואי עייל כלל ולענין בטול נקט לה דאפילו בטול אינה צריכה והראב"ד ז"ל פירשה בס' אחד כדאמרן ספק על ספק לא על ותו לא אלא דהכא ספקא דהכא דבדרבנן כתרי ספיקי דאורייתא לענין טומאה מיהו בדיקה הוא דאינו צריך אבל ביטול מיהא צריך וכל זה איננו שוה לי דא"כ בקעה בכדי נקטה דלא שמעינן מינה מידי אלא דכי היכי דהא דבקע' איכא ספק ספיקא ה"נ ספק אחד בדרבנן כתרי ס' דאורייתא ולאו עיקר דינא בהכא דאלו הכא לרבנן טמא ולענין בדיקה לכולהו אזלינן לקולא ומי לא ידעינן הכא דספיק' דרבנן לקולא ואין זה זה דרכן של חכמים למימר היינו בקעה ללא צורך ולהפך הדין אלא נראה דה"ק היינו בקע' דחזי דפלוגתא דרבנן ור' אליעזר בספק ביאה דאע"ג דספק רחוק הוא קא מטמו רבנן והכא נמי אע"ג דהאי ספיק' בספק ביאה אפי"ה אזלינן לחומרא וצריך בדיקה ואפי' לר' אליעזר נמי דעד כאן לא פליגי אלא בטומאה דאיכ' תרי ספיקי אבל בספק אחד אפי' בספק ביאה מודה והיינו דלא אמר פלוגתא דר' אליעזר ורבנן אלא היינו בקעה והשתא אתיא שפיר אע"ג דליכא בבדיקה אלא חדא ספיקא משום דלדמיון ספק ביאה מדמי להו וכן מצאתי בשם הרב ר' יצחק בן גיאת ז"ל דספק על ספק