מהר”ם חלאווה על פסחים קלב

לו והטעם משום דכיון דברכת המזון תדירה כל השנה לא חיישינן שמא ישתכר וישכח מלברך מה שרגיל לעשות ועוד דכיון שהוא סמוך לאכילה כיון שבתוך המזון הוא ואינו משכר. אבל בין שלישי לרביעי שהפסיק ושהה בברכת המזון איכא למיחש לשכרות. כן נראה להלכה אלא שהרב אלפסי ז"ל כתב ובתר דאכיל כזית מצה דמינטרא לית להו למטעם כלום בר מכסא דברכת המזון וכסא דהליל' ומאן דצחי לית ליה רשותא למשתי אלא מיא אבל חמר' לא. נראה מדבריו דאפי' קודם בהמ"ז לאחר אכילת מצה לא ישתה כלל. ומכלל הדברים אתה למד דאין מפטירין אחר הפסח ואחר מצה אפיקומן כל הלילה ולשתות יין בין שלישי לרביעי ולאחר רביעי כל הלילה אסור ואם שתה עוד חמישי בהלל הגדול לאחריו אינו אסור אבל מנהג אבות קדושים שלא לשתות אף לאחריו כל הלילה ואין לפרוץ גדרן של ראשונים. ומי ששכח ולא אכל כזית מצה באחרונה ובירך בהמ"ז כיצד יעשה שאם חוזר ואוכל יצטרך בהמ"ז ותנן בין שלישי לרביעי לא ישתה. יש אומרים שמברך המוציא ואוכל ומברך אחריה בהמ"ז בלא כוס דקיימ"ל ברכה אינה טעונ' כוס ואפי' למאן דאמר דלכתחילה טעונה היכא דלא אפשר לא אפשר וכמי שאין לו יין דמי דלא הפסיד בהמ"ז ואיכא מאן דאמר דמברך בהמ"ז על כוס רביעי ואחד יגמור עליו את הלל ואינו שותה ממנו ואינו מברך עליו בפה"ג עד לאחר גמר ההלל. ואין אלו שתי קדושות על כוס א' דהלל שיר בעלמא הוא ולא ברכה וכחדא ברכה אריכתא דמיא וכן דעת הראב"ד ז"ל. ובשם רש"י ז"ל אמרו שאינו צריך לחזור עוד ולאכול משום דסמכי' אסתם מצות שלנו שהן עשויות כתקון חכמים ז"ל ויש להם שימור. ואע"ג דאין להם שימור מעידן קצירה כיון ששכח לית לן בה וטפי עדיף הכי מלמעב' בהמ"ז בלא כוס אי נמי שתי ברכות על כוס אחד. ולפי זה דוקא בדקים ליה דאכל פת באחרונה לא פירות ובשר. אא"כ נאמר דאין מפטירין אחר הפסח ואחר מצה אפיקומן דוקא לכתחילה אין מפטירין הא אם עבר והפטיר שוב אינו חוזר ואוכל מצה אם כבר בירך בהמ"ז לרש"י ז"ל או כוס רביעי ג"כ לדעת הראב"ד ז"ל וכן נראה עיקר דמי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף. ולכל הטעמים שאמרנו עולה כן דאי משום פכוחי טעמא וקריאת הלל הא כבר קראו. ואי משום נראה כאסדר סדר אחר כל שכן שנראה כן כשחוזר ואוכל מצה. הלכך שכח ואכל אפיקומן לאחר כוס רביעי אינו חוזר ואוכל מצה. אבל אכל אפיקומן בין שלישי לרביעי או שכח ולא אכל מצה כלל עושה כדברי הראב"ד ז"ל שכתבנו וכן אם שכח ולא אכל מצה באחרונה ולא נזכר עד לאחר כוס רביעי דאינו חוזר ואוכל וכמו שכתבנו שהרי אכילת סעודתו אחר מצה ראשונה כאפיקומן לאחר מצה אחרונה (ח"י)

דף קי"ט ע"ב אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שמעינן מינה דהפסח נאכל באחרונה דהא אין מפטירין אחריו אפיקומן. ובמתני' דלעיל משמע דנאכל בראשונה דקתני הביאו לפניו מצה חזרת וחרוסת ובמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח ועוד דקתני הכא בירך ברכת הפסח פטר את של זבח. ועל כרחין בדאכל מן הפסח היא שנויה דפטר את של זבח דמי איכא מאן דאמר דאם בירך על הזבח לאכול את הפסח יצא והא לאו פסח הוא כלל אלא פשי' כדאמרן. הלכך מסתברא דאף בזמן שבהמ"ק קיים היו עושין כל סדר הפסח אכילת מצה ומרור ופסח קודם סעוד' וכסדרא דרישא דמתני'. והיו מניחין מן הפסח כזית לכל אחד ואחד לאחר סעודה כדי שיהא נאכל לאחר השובע וכמו שאנו עושין במצה זכר לפסח. ואפשר דמתניתין דהביאו דהביאו לפניו באוכלין מועטין הוא דאין שם חגיגה אלא פסח לבד. אבל כל שיש שם חגיגה הפסח כלו נאכל באחרונה ומצה אחרונה לבד היא זכר לפסח אבל ראשונ' חובה בפני עצמה היא משום בערב תאכלו מצות

מאי אפיקומן רב אמר שלא יעקרו מחבורה לחבורה פי' בין לאכול שה אחר בין לאכול פת ושאר דברים גזרה שמא יאכל את הפסח בשתי חבורות ולשון אפיקומן לרב אפיקו מאני. ושמואל אמר דאפילו מינין אחרים ואפי' באותה חבורה ולשון אפיקומן לדידיה אפיקו מיני

דף ק"כ ע"א ישנו מקצתן יאכלו כולן לא יאכלו פי' אם התחילו לאכול הפסח וישנו כולן לא יאכלו משום דנראה כאוכל את הפסח בשני המקומות ובשתי חבורות וחומרא בעלמא הוא והלכך דוקא באכילת פסח אבל באכילת מצה ישנו כולן יאכלו. וכן כתב הרב בעל המאור ז"ל. אבל רבינו שמואל ז"ל כתב דה"ה באכילת מצה באחרונה שהוא זכר לפסח שאם ישנו כולן דלא יאכלו והביא ראיה מדאמרינן בגמ' בעובד' דרבה דהוה נאים ואמר ליה אביי מינם קא נאים מר