מהר”ם חלאווה על פסחים קלג

ואמר ליה אין נמנומי קא מנמנמא דתנן נמנמו יאכל נרדמו לא יאכלו ואביי ורבא לאחר חורבן היו ואין שם פסח. והרב בעל המאור ז"ל דחאה דאותו מעשה בשאר ימות השנה היה ולא הביאוהו בגמ' אלא ללמד שיש חלוק בין מינם דהיינו נרדם ממש ובין נמנומי דהיינו נים ולא נים. ועוד דאלו לענין פסח בעא מניה מאי נפקא ליה מינה דאפי' היה רבה ישן ממש הרי אביי שהיה נעור ותנן ישנו מקצתן יאכלו אלא שרבינו שמואל ז"ל מפרש דר' יוסי ארישא קאי ולחומרא דאם נרדמו אפי' מקצתן לא יאכלו אפי' האחרים והראשון נראה עיקר דכולי האי לא מחמרינן במצה. ופי' מקצתן יאכלו אפילו אותן שישנו מקצתן

דף קכ"א ע"ב והלכתא אבי הבן מברך שתים. והשתא תקינו רבנן לברוכי בתר פדיון אשר קדש עובר במעי אמו כו'. ואיכא מאן דמקשה מדאמרינן אבי הבן מברך שתים עלמא שתים איכא שלש ליכא. ואין זו קושיא דמברך שתים לפניו קאמר אבל לאחריו לא איירי כלל ואם תשאל מה ראו חכמים לתקן ברכה לאחריו בפדיון ומילה יתר משאר מצות כתפילין וציצית ודומיהן והטעם בזה דמילה ופדיון הן מצות שעשייתן פעם אחת גמרן ואין חוזרין ומתחייבין לעולם מה שאין כן בשאר מצות שאין קצבה למצותן. כתב הרב אלפסי ז"ל, ומאן דלית ליה חמרא בלילי פסחים מקדש אריפתא כו'. והיכי עביד שארי ברישא המוציא ובצע ליה לריפתא ומנח ידיה עליה עד דגמר קדושא למדנו שאין צריך להגביה הפת כדרך שמגביה הכוס דאין זה הדור כל כך אלא מניח ידו עליו ודיו. כתב הרב בעל המאור ז"ל יש שואלין מה טעם אין אנו מברכין על אכילת מצה כל שבעה כדרך שמברכין לישב בסוכה כל שבעה דהא גמרי מהדדי שלילה הראשון חובה ומכאן ואילך רשות בין במצה בין בסוכ' כדאית' בפ' הישן. יש להשיב דשאני סוכה שא"א לעמוד משינה שלשה ימים וחייב אדם לישן בסוכה כל שבעה ולפיכך ראוי בה לברך כל שבעה דלא סגיא דלאו הכי אבל באכילת מצה שיכול לזון כל שבעה באורז ודוחן ובמיני פירות היאך מברכין על אכילת המצה דמשמע דלא סגיא דלאו הכי ע"כ

מסקנא דשמעתין כוס רביעי גומר עליו את הלל וחותם יהללוך. חמישי אם רצה לשתות גומר עליו הלל הגדול שהוא מהודו עד על נהרות בבל

בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה. בין שלישי לרביעי וכן מאחד שאכל מצה אחרונה לא ישתה יין כל הלילה אלא כוס רביעי בלבד או חמישי ג"כ אם רצה אבל מים שותה

מי ששכח ולא אכל מצה באחרונה ונזכר בין שלישי לרביעי חוזר ומברך המוציא ויאמר בהמ"ז וגומר הלל על כוס רביעי וכן אם נזכר בין רביעי לחמישי אבל אם לא נזכר עד לאחר כוס חמישי שוב אינו אוכל

ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ואחר מצה אפיקומן שהוא אפי' מיני פירות שכח ואכל אפיקומן ונזכר בין שלישי לרביעי חוזר ואוכל מצה ועושה כדרך שאמרנו אבל אם לא נזכר עד לאחר כוס חמישי אינו חוזר ואוכל מצה כלל

ישנו מקצתם יאכלו כולם לא יאכלו בד"א בפסח אבל באכילת מצה אפי' ישנו כולם יאכלו

ומי שאין לו יין מקדש על הפת ומברך המוציא תחילה ובוצע ומניח ידו עליו ומקדש ואחר אוכל ואינו מגביה הפת אלא מניח ידו עליו

על פדיון הבן אבי הבן מברך על פדיון הבן וכן שהחיינו ואחר הפדיון מברך אשר קדש עובר במעי אמו כו':