מהר”ם חלאווה על פסחים קלא

או נימא בגמ' מני מתני' לא טרפון ולא יש אומרי' דתני' וכו'. שכן דרך התלמוד בכל מקום. ועוד דלכאור' כותי' דר' טרפון קיימ"ל דהא שקלי וטרו עליה אמוראי טובא בגמ'. אלא ודאי אם רצה לשתות קאמר וככולי עלמא אתיא הא לאו הכי אתסר ליה למשתי כל הלילה וכדעת הרב אלפסי ז"ל וכן כתב הרב ר' יצחק בן גיאות ז"ל. וכן נמי אסור לאכול והוא מה שאמרו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ואע"ג דאמרינן לקמן דטעמא משום פכוחי טעמא אין הטעם בזה שמא ישכח מלגמור את ההלל בלבד אלא כמו שפירשו בירושלמי שמא יבא לידי שבירת עצם כלומר שאם היה מותר לאכול אחר הפסח מפני דוחק החבורות היו אוכלין כזית מן הפסח קודם סעודה ואחר ילכו כל איש לביתו ויאכלו שם כל סעודתם ושמא יבואו לידי שבירת עצם. ולפיכך אמרו שיהא הפסח כדינו בחבורה נאכל על השובע ואין מפטירין אחריו אפיקומן ומפני זה נחלקו בגמ' שמואל ור' יוחנן דשמואל אמר לא אסרו אלא דברים המשביעין כגון ארדליא לי וגוזליא לאבא שאדם מחבבן ואוכל מהן הרבה ושמא יאכל הפסח קודם סעודה בכרס ריקנית ואחר כך ימלא כריסו מהן ונמצא שאין הפסח נאכל על השובע ואיכא משום שבירת עצם כדאמרן אבל פירות מותר ור' יוחנן אמר דאפי' פירות אסור דכל אכילה אסרו ואי טעמא משום פכוחא טעמא בלחוד מה לי פירות מה לי דברים המשביעין אלו ואלו מפכחין ומה שהזכירו פכוחי טעמא היינו משום שאם אין טעם הפסח בפיו שמא ישכח ויבא לידי סעודה אחרת אבל עיקר טעמא כדי שיהא נאכל על השובע ומשום שבירת עצם ולא משום הלל ובמצה ג"כ אעפ"י שאין בה זה הטעם דשבירת עצם בעי' שתהא נאכלת באחרונה זכר לפסח למאן דאמר אין מפטירין אחריה אפיקומן אבל מדין עצמה אינה נאכלת על השובע ובמכילתא תניא יאכלהו מכאן אמרו הפסח נאכל אכילת שובע ואין מצה ומרור נאכלין אכילת שובע וברייתא דקתני הדובשנין והאסקריטין אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה ולאו משום שתהא אחרונה עיקר קתני הכי תדע לך שהרי מברך על הראשונה ולא על האחרונה והיינו נמי דבעי בגמ' היכא דליכא שאר ירקי מאי ואמרו לאחר שמילא כריסו ממנו חוזר ומברך עליו ולא מבעי להו היכא דכל פתו שמורה מאי טעמא אין מצה נאכלת על השובע אלא זכר לפסח הפסח נאכל על השובע משום חשש שבירת עצם ולא משום גמר את ההלל הלכך לאו דוקא אחר כוס שלישי אסור לאכול אלא כל הלילה נמי. ולשתות יין ג"כ אסור כל הלילה ולא משום שאסור לשתות אחר הפסח או אחר המצה כמו שאסור לאכול שהרי שותה אחריהן שתי כוסו' אלא בין שלישי לרביעי כטעם האמור בירושלמי שמא ישתכר וישכח קריאת ההלל. ולאחר כוס רביעי מפני שנראה כחוזר ומסדר סדר אחר והרואה סבור שעכשיו חוזר לסעודה אחרת ויבא לומר שאין הפסח נאכל על השובע וכן המצה לדידן זכר לפסח. והיינו דלא נחלקו אלא במיני מיכלא אי דוקא דברים המשביעין אבל דברים שאינן משביעין לא משום דבתוך הסעודה אין בו משום נראה כחוזר ומסדר סדר אחר אבל בשתיה אסרו בכל ענין. ולפיכך א"ר טרפון שאם רצה לשתות כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול ומותר כלומר ואפילו לשתות עוד כל הלילה מותר מדינא שאין לחוש לנראה כמסדר סדר אחר לאכול עוד פסח מצה ומרור שהרי האריכו עליו את הדרך לומר הלל הגדול. אלא שאסור לשתות אפי' אחר כוס חמישי ממנהג אבות, וזהו מה שהשיב רבינו האי גאון ז"ל דירושת אבות היא דלא למשתי בתר כוס חמישי ודוקא קאמר בתר חמישי אבל בתר כוס רביעי אסור לכולי עלמא ולא כיון בה הרב בעל המאור ז"ל והרב ר' יונה ז"ל אמר גדולה מזאת שאינו מנהג בלבד אלא חובה כדי שלא ישתכר ויעסוק בהלכות הפסח ובענין יציאת מצרים כל הלילה וכמעשה ר' אליעזר ור' יהושע שהיו מסובין בבני ברק וכו' ותניא בתוספתא וחייב אדם לדרוש בהלכות הפסח כל הלילה ואפי' שני תלמידי חכמים היודעין בהלכות פסח חייבין לדרוש בהלכות פסח ומעש' בר"ג וזקנים שהיו מסובין בלוד ועוסקין בהלכות פסח עד קריאת הגבר וכו'. ומה שאמרו בין שלישי לרביעי לא ישתה לא מבעיא קתני לאחר רביעי שאין היין בא לשרות המאכל ומשכר אלא אפי' בין שלישי לרביעי שהוא סמוך לסעודה לא ישתה דכל שאינו בתוך הסעודה ממש משכר הוא. ולפי זה אנו צריכים לטעם נראה כמסדר סדר אחר ולא לטעם קריאת ההלל וטעם נכון הוא זה. ולענין מה שכתב הרב בעל המאור ז"ל דהוא הדין בין אכילת מצה כזית לברכת המזון דלא ישתה כתב הרמב"ן ז"ל דמן הדין אינו נראה כן דבין שלישי לרביעי דוקא אמרו וגם שלא נמצא דבר זה לראשונים כלל נראה שלא חשו