מהר”ם חלאווה על פסחים קכב

אלא אפי' להתחיל שפיר דמי. ואמימר דבת טות מנהג חסידות נהג ורצה להחמיר על עצמו. ואייתינא ליה שיכרא ובת טות. ומינה שמעינן דאין מבדילין על הפת דדוקא קדוש אמרו אבל הבדלה לא אמרו והדין נותן דשאני קדוש דכיון דאין קדוש אלא במקום סעודה שפיר דמי לקדושי אריפתא אבל הבדלה דאינה מתורת סעודה לא. וכן דעת כל הגאונים ז"ל

המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא. וא"ת והא אמרי' במס' יומא כמה ישתה ויהא חייב ב"ש אומרים כדי רביעית ובה"א מלא לוגמיו ופירשו התם בגמרא לא מלא לוגמיו ממש אלא כל שאלו יסלק לצד אחד יראה מלא לוגמיו והוינן בה אי הכי הוה לי' מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. אלמא שמעת מינה דמעיקרא כי הוי ס"ד דמלא לוגמיו ממש קאמר הוי לי' מחומרי ב"ש ומקולי ב"ש והו"ל מלא לוגמיו יתר מרביעי' וא"כ היכי בעינן הכא לטעימה מלא לוגמיו והא כולה כוס של ברכה לא הוי אלא כדי רביעית לפי' יש לפרש דהכא נמי לא מלא לוגמיו ממש אלא כל שאלו מסלקו לצד אחד ונראה כמלא לוגמיו. ואכתי איכא למידק דתנן במס' כלים ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם הקומץ את המנחה וקפני הקטרת והשותה מלא לוגמיו ביוה"כ וכיון דכל אדם משערין כמלא לוגמיו אפי' תימא דמסלקו לצד אחד קאמר הא איכא אינש דנפיש לי' מרביעי' והדר' קושיין לדוכתה. אלא יש לפרש דהכא לאו כל אדם בשלו קאמר אלא מלא לוגמיו של אדם בינוני ולא דמי ליוה"כ דהתם בהנאה תליא מילתא וכל אדם נהנה בשיעור שלו, והא דאמרי' מקדש לאו דוקא אלא ה"ה לכל מברך תדע דבריית' הכי תניא וטעימת יין בכל שהו ר' יהודה אומר מלא לוגמיו אלא דאיכא בינייהו דקדוש מקדש גופיה בעי למטעם כדעת הגאונים ז"ל ובשאר ברכות אפי' ינוקא נמי. מיהו דוקא בטעימת יין של בהמ"ז או של שאר ברכות דדכותה בעי' לוגמיו אבל בברכות הנהנין כל ששותה ונהנה סגי דלא בעי' רביעי' אלא לברך עליו לאחריו והרב ר' יצחק בן גיאות ז"ל שכתב בשם רבינו סעדי' גאון ז"ל שהמברך על היין או על המים צריך לטעום מלא לוגמיו אינו נראה כן. וכן דחה הרמב"ן ז"ל

זכר לדבר נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים. כלומ' כשם דכשאדם מנייר השדה אינו זורע אל קוצים ועולה יפה כן כשאוכל מעט פותח ומרחיב בני מיעיו ומקבל המאכל של סעודה לאחר כן בתיאבון

דף ק"ח ע"א השתא דאתמר הכי ואתמר הכי כולהו בעו הסיב' ואע"ג דבדרבנן היא והוה לן למימר ספיקא לקולא כיון דאפשר בלא טורח ובלא הוצאה שפיר דמי דמהיות טוב אל תקרי רע

פרקדן לא שמיה הסיבה. פי' פרקדן משמע פניו כלפי מעלה ושוכב על אחוריו והיינו הא דהכא וההיא דאמרי' בפ' הספינה במתי מדבר דחזינהו דגנו אפרקיד והוה עבר טייעא כי רכיב אגמלא ונקיט רומחא בידיה תותי כרעייהו ופירושו פוריה קדל. ומשמע נמי פניו כלפי מטתו והיינו ההיא דאמרי' אביי לייט מאן דגני אפרקיד שהוא בין פניו למעלה בין פניו למטה מפני שמתחמם ובא לידי הרהור ופירושו פורייה קיר

נשים חייבות בארבע כוסות שאף הן היו באותו הנס פי' בנס הגלות או בשרדפן פרעה על הים ויש אומרים שהן היו עיקר הנס כדאמרי' באגד' דבשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו וא"כ קשיא מאי אף

ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה. אסיקנא דכוס יפה היינו כדי רביעית ובפ' המוציא אמרי' אמאי קרי לי' כוס יפה לפי שהוא כוס של ברכה הלכך בכל חד וחד בעי' שיעור זה בין שהוא חי בין שהוא מזוג אלא דחי לא יצא אלא ידי חירות דאין דרך שתיה בכך

שתאן בבת אחת ידי יין יצא ידי ארבע כוסות לא יצא י"מ שעירה כולן לתוך כוס אחד ושתאן ואינו מחוור דפשיטא דכוס אחד יש כאן ולא ד' כוסות. אלא ה"פ שתאן בבת אחת בזה אחר זה בלא הפסק לא יצא ידי ארבע כוסות עד שיעשה כסדר ויאמר אגד' וסדר הפסח

השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא אמר רב נחמן בר יצחק והוא דשתי רובא דכסא וא"ת היכי דמי אי לבניו ולבני ביתו קטנים דלאו בני חיובא פשיט' ואי דבני חיובא כיון דשתי איהו רובא דכסא היכי נפקי אינהו והא חייבין נינהו ברובא דכסא כל חד וחד בדידי'. א"ל אי בעית אימא בני חיובא אי בעית אימא לאו בני חיוב' אי בעית אימא בני חיובא ובכוס גדול דאיכא רובא