מהר”ם חלאווה על פסחים קכא

מצורך הסעודה הוי הפסק והיסח לנטילה ואסיקנא דאפי' נטל ידיו יקדש ולפי זה הפי' אפשר דנטל ידיו לא יבדיל. והרב בעל המאור ז"ל פירש דרב לטעמיה דאמר טעם אינו מקדש וכיון דאין נט"י אלא לפת וזה נטל ידיו כמי שטעם דמי. והרמב"ן ז"ל כתב ירוש' דמסייע ליה דגרסי' בפ"ק דשבת גבי ולא לאכול איזהו התחל' אכיל' רב אחא בר חנינא בשם. רב משיטול ידיו רב אחא אמר לקדוש את אמרת ר' בא אמר לברכה את אמרת. רב נסב לידוי רמז חייא ברי' למזוגא בעא מיתן ליה א"ל כבר התחלנו בסעודה והראב"ד ז"ל פי' דכיון דאין נטיל' ידים אלא לפת וזה נטל ידיו כבר גלה בדעתו דפת חביבא ליה וקיימ"ל דחביב עדיף. והלכך לא יקדש על היין אבל מקדש הוא על הפת וכן פירשו הגאונים ז"ל, ואסיקנא דרב גופיה הוה משי ידי' דזמנין דהוה חביבא ליה חמרא ומקדש אחמרא וזמנין הוה חביב' לי' ריפתא ומקדש אריפתא. והכלך בין למר בין למר נטל ידיו יקדש בין אחמרא בין אריפתא ולפיכך נהגו שלא יטול בלילי הפסח עד לאחר קדוש דהתם ליכא למימר זמנין דחביבא לי' ריפתא דלא מצי לקדושא אלא אכסא דארבע כוסות תקנו ונמצא מקדש על שאינו חביב. מיהו ה"מ למקדש גופי' אבל שאר מסובין אי בעו תחילה אי בעי בסוף והוא דנטרי ידייהו מהיסח עד שעת טיבול

ע"ב אמר רב הונא אמר רב טעם אינו מקדש. הקשה הראב"ד ז"ל וכי משום דעבר וטעם לא יקדש מי שאכל שום וריחו נודף יאכל שום אחר ויהא ריחו נודף. ופי' הוא ז"ל לא יקדש הוא מפני שנראה כמבזה את המצוה אבל אחרים מקדשין לו מיהו לא קיימ"ל הכי. גרסת הגאונים ז"ל אמר רבא הלכת' טעם מקדש טעם מבדיל ומי שלא קדש בע"ש מקדש והולך כל היום כולו ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו ובלישנא דאמימר גרסי' ש"מ מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה. וכן גרסת הרב אלפסי ז"ל. והלכך קיימ"ל כלישנא קמא דהוא לישנ' דגמרא דמבדיל והולך כל היום כולו ותו לו. ואיכ' מאן דגריס כלישנא קמא כל השבת כולה וכלישנא דאמימר כל היום כולו ופסק כלישנא קמא וגירסא ראשונה עיקר שהיא גרסת הגאונים ז"ל. והלכך תשעה באב שחל להיות במוצ"ש אין מבדילין על הכוס כלל. דאי אמרת ליטעמי לינוקא לא אפשר דדלמא אתי למסרך וכדאמרי' גבי זמן דיום הכפורים. וכי תימא שאני יוה"כ דקביע ואתי מזמן לזמן אבל ת"ב במוצ"ש דלאו כל שתא ושתא מתרמי לא חיישינן לדילמא אתי למסרך. הא ליתא דהא אמרי' לענין מזרע כשותא בכרמא וליתן לי' לתינוק ישראל דילמא אתי למיסרך ואע"ג דלא קביע ואתי ואע"ג דהוי איסורא דרבנן ובמוצאי ת"ב לא אפשר דאינו מבדיל אלא כל היום כולו ותו לא. הלכך מבדיל בתפלה בלבד. אבל מטעם דחוי ליכא למימר דאין דחוי אצל מצות אלא בנרא' ונדחה וחוזר ונראה אבל בדחוי מעיקרו לא. אלא דוקא בקרבן וכמו שכתבתי במסכת סוכה פרק לולב הגזול בס"ד והרב בעל הלכות ז"ל כתב דמבדיל במוצאי ת"ב ואע"ג דבעלמא אינו מבדיל אלא כל היום כולו שאני הכא דלא אפשר. והרמב"ן ז"ל כתב דהבדל' כל היום אינה מתור' תשלומין כי היכא דנימא שאם אינו יכול להשלים בו ביום משלי' אחריו אלא כל היום כולו זמנו הוא כעין חצי לילה ועבר יומו בטל חיובו ועוד דהבדלה זו דעל הכוס מטולטלת היא בין עניות לעשירות דבתחיל' קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס חזרו והענו קבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס והלכך בת"ב אין לך עניות גדול מזה שכל ישראל אבלים ומרודים ובתפלה בלבד די ואינו צריך להבדיל על הכוס ואפי' למאן דאית לי' מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה. וכן עיקר וכן דעת הרשב"א ז"ל ואסיקנא דלמאן דאמר מבדיל והולך כל היום כולו דוקא הבדלה לבד אבל לא על האור וה"ה לבשמים דלא

דף ק"ז ע"א אייתינ' לי' שיכרא אמר חמרא מדינא הוא אבדיל וטעים מידי ודוקא להבדלה הוא דמבדילין אחמר מדינה אבל לקדושי לא. דאין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך ע"ג המזבח וה"מ דלא קבע עלייהו אבל קבע עלייהו לית לן בה. ודוקא אשיכרא הוא דמברכין כל דקבע לעילוי' אבל אמיא ליכא מאן דאמר. והא דאמרי' דאין מקדשין אלא על היין כתבתי' בארוכה בבא בתרא פרק המוכר פירות בס"ד

וש"מ אסור לו לאדם שיטעום כלום קוד' שיבדיל כלומ' אסור כל דאית לי' כוס להבדיל אבל אי לית לי' אינו אסור וכדאמרן לעיל דאם אין לו אלא כוס א' מניחו לאחר המזון ומשלשן כולן עליו ומדקתני הנכנס לביתו במוצאי שבת ש"מ דלאו דוקא ביושב ואוכל מבעוד יום