מהר”ם חלאווה על פסחים קכ

והיכא דאמרי הב ונברך אתסר למיכל ומשתי ואפי' בברכה עד שיברך בהמ"ז. והוא דאמר הכי בעל הבית ודאמר הכי מדעתיה ולא על דרך שאלה: אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר

נהגו העם לומר בהבדלה שלש המבדיל בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין פתיחה סמוך לחתימה וחותם המבדיל בין קדש לחול וכן הלכה. בד"א לאכילה אבל למלאכה בהבדלה בתפלה סגי., ואם לא התפלל אומר ברוך המבדיל בין קדש לחול בלא שם ובלא כוס ומותר במלאכה ואחר כך מסדרן כולן על הכוס

וביו"ט אחר השבת חוזר בין יום השביעי לששת ימי המעשה בין קדוש' שבת לקדוש' יו"ט הבדלת בא"י המבדיל בין קדש לקדש

טעמו פגמו וה"מ לקדוש או שאר ברכות אבל לבהמ"ז מברך לעולם כל שנהנה ותו לא מידי

ועוד עיקר קדושא בלילה הוא. פ' בכניסתו כדרך שב"ד מקדשין המועדין

ביום מאי בורא פרי הגפן וקרו לי' קדושא רבה לכנוי לפי שהיא קטנה. אי נמי לפי שהיא ראש לכל הברכו' ואע"ג דאין בה זכר לקדוש כלל כיון שהיא קודם סעוד' ובפריס' מפה בקדוש הלילה קרו לי' קדוש' רבה הרמב"ן ז"ל כ' שאסור לטעום כלום קודם קדוש זה של יום כמו בקדוש הלילה. ואינו מחוור דאין זה קדוש ממש שכבר נתקדש היום פעם אחת ולא מצינו לקדוש ב"ד לילה וליום אלא שהחכמים תקנו לקבוע סעודתו על היין ומסמכי לי' אקרא אבל מדרבנן הוא הילכך מותר לטעום. ומינה נמי דנשים פטורות ממנו כיון דאינו אלא מדרבנן. והכין חזינא בבי רב בין בהיתר האכילה בין בפטור הנשים: עוד כתב הר"מ במז"ל שצריך קדוש זה בכל שלש סעודות של שבת ולבצוע על שתי ככרות. אלא שבמקום אחר כתב ומצוה לברך על היין קודם שיסעוד סעודה שניה. נראה שבא למעט את השלישית וכן דעת הר"מ במז"ל דהא לא מפקי' לי' אלא מחד קרא זכור את יום השבת ושלש סעודו' נפקי לה מדכתיב תלתא היום. וכן עיקר וכן מורין בבי רב ולענין קדוש יו"ט הרמבמז"ל כ' שמקדש ביו"ט כמו בשבת וכן המנהג לחכמים ואיכא מאן דאמר דדוקא בשבת אבל לא ביו"ט. ובודאי שאין לזה הכרע מן הגמרא אבל מצאתי קצת סיוע לאומרי' שאינו צריך בתוספת' דמס' ברכות דתניא התם כבוד יו"ט וכבוד לילה כבוד יו"ט לכבוד לילה אין לו אלא כוס א' קדושת היום קודם לכבוד יום ולכבוד לילה ליל שבתו' ולילי ימים טובים יש בהן קדוש' היום על הכוס ויש בהן הזכרה בבהמ"ז ויו"ט ור"ח וחולו של מועד יש בהן הזכר' בבהמ"ז ואין בהן קדושת היום על הכוס ע"כ אלמא יו"ט אין בו קדושת היום על הכוס אא"כ נאמר דשבוש יש בגרסא ושבת ויו"ט גרסינן ואין בהן קדושא גמורה קאמר דבורא פרי הגפן לאו קדוש' היום מקרי דלכאור' משמע דברייתא דאייתי' לעיל יו"ט ושבת אין בהם קדושה על הכוס אבל יש בהן הזכרה בבהמ"ז הוא היא היאך ברייתא ואפי"ה אסיק' דאמר בורא פה"ג בשבת וה"ה ליו"ט. אלא דמדעריב לי' ותני יו"ט בהדי ר"ח וחוש"מ משמע דכי היכי דבר"ח וחוש"מ ליכא אפי' בפה"ג ה"נ ביו"ט. וזה נראה עיקר אלא למאן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד עד שיבא מורה צדק

דף ק"ו ע"א חזייה לההוא סבא דקא גחין ושתי קרא אנפשיה החכם עיניו בראשו. ש"מ תרתי ש"מ דלא בעי' דלטעמו מסובין מכסא דמברך דוקא דהא האי סבא מכסא דידי' קא טעים וכן לברכת המוציא וש"מ דהא דאמרי' אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ה"מ בדסמיכי כולהו אככרי' ואכסי' אבל אי אית להו באפי נפשייהו שפיר דמי. דהא האי סבא קדים וטעים מקמי מברך והכי איתא בירושלמי דגרסי' התם בד"א בדטעמין כולהו מחד כיכר אבל אי טעים כל חד וחד מככרי' לא צריך

חד בשבא תרי ותלתא בתר שבתא. מכאן כתבו רבינו הצרפתים ז"ל בהא דאמרי' דחייב אדם לקרוא פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום דאי לא קרא בשבת יכול להשלים ולקרות עד שלישי בשבת דבתר שבתא מיקרו אבל משלישי ואילך עבר יומו דקמי' שבתא מיקרו

אמר רב ברונא אמר רב נטל ידיו לא יקדש פי' רבי' שמואל דכיון דאין נט"י לפירות אם נטל ידיו ובא לקדש על היין יסיח דעתו מידיו ואוכל על סמך אותה נטילה. והלכך לא יקדש על היין אבל על הפת אם רצה מקדש. ואי נמי על היין והוא שיחזור ויטול ידיו לסעודה אלא דמשום דלא ליפוש בברכות נטילה שלא לצורך וכל שכן דנטל ידיו לא יבדיל דכיון שאין הבדלה